חושב כל הזמן על פגישות עם אנשים מהעבר. הנוסטלגיה רודפת אותי

כשסיימתי תיכון, פתאום החלו אצלי תחושות נוסטלגיות ותהיות לגבי מה חברים שלי מהעבר עושים היום. כתוצאה מזה, הקמתי לראשונה פייסבוק בגיל 18 והתחלתי לחפש את כל החברים שהיו לי אי פעם בכל תקופה בחיים. בסופו של דבר, הצלחתי למצוא את כולם חוץ מהחברה שהייתה לי בגן והיינו בקשר עד כיתה ג' וחבר נוסף שהיה לי בגן.

במהלך השנתיים הראשונות של הלימודים לפני הצבא המשכתי לחפש את אותה חברה בפייסבוק, אבל היא לא נמצאה והנחתי שאין לה. גם אמא שלי עוד הייתה בקשר עם אנשים מהמשפחה שלה שהיו לקוחות אצלה והיא סיפרה לי על מה שהיא עושה בצבא.
בתקופה הזאת התחלתי לדמיין כיצד אותה אחת נראית היום וחשבתי שבתום השירות היא תגיע לאוניברסיטה שלי, בגלל שהיא האוניברסיטה הכי קרובה אליה.

אחרי שכבר התייאשתי והנחתי שכבר לא אוכל למצוא את אותה אחת, מצאתי מישהי אמריקאית באינטרנט שהזכירה לי אותה במראה והתחלתי לעקוב אחריה ולראות תמונות שלה. מצד שני, בתחילת השנה השלישית, אמא שלי סיפרה שאותה אחת מתכננת ללמוד באוניברסיטה בארץ שהיא לא האוניברסיטה שלי ואמא שלי התחילה לתהות בעצמה אם לאותה אחת יש פייסבוק. כמובן, בגלל שלא מצאתי אותה, אמרתי בביטחון שאין לה. מצד שני, עוד באותו היום, בלילה החלטתי לחפש את אותה אחת שוב, רק כדי לוודא שבאמת אין לה פייסבוק. למרבה ההפתעה, הצלחתי למצוא אותה וגיליתי שהיא הקימה באותה שנה פייסבוק. התחלתי לעבור על תמונות שלה וראיתי שהיא בדיוק הטעם שלי באישה מבחינת מראה, חוץ מהעובדה שהשיער שלה קצר. לכן, לא חשבתי בכלל על חידוש הקשר בינינו מבחינה זוגית, אלא רק מבחינה נוסטלגית.

בהמשך אותה שנה, המשכתי לעקוב אחרי הפייסבוק שלה וגיליתי שהיא הייתה עם אנשים שאני מכיר באותה השיכבה. באיזה פוסט אחד, היא פירסמה את מספר הטלפון שלה ובהתחלה אמרתי לעצמי שאני לא אוסיף אותה לאנשי הקשר. אמנם, בקיץ החלטתי שכן לצרף אותה וכעת, יש לי אותה באנשי הקשר שלי.

כבר התחלתי להאמין שהיא תעזוב את האוניברסיטה שבה היא למדה ותעבור לאחת שלי. אני אמנם צדקתי לגבי זה שהיא תחליף אוניברסיטה, אבל יצא שהיא החליפה לא לאחת שלי ועכשיו היא רחוקה, מה שמקטין את הסיכוי שניפגש בכלל.

בנוסף, השנה גם מצאתי את דף האינסטגרם שלה, אבל הוא היה בפרטי. בגלל זה, כדי שהיא לא תחשוב שזה אני, יצרתי משתמש בדוי וחשבתי על להציע לה עוקב. למרבה המזל, בכלל לא הייתי צריך את זה כיוון שהיא הפכה את הפרופיל שלה לגלוי. אולם, לא מצאתי תמונות שלה. אחרי חיפוש נוסף, גיליתי בדף אחר תמונות שלה ששוב היו ממש הטעם שלי בנשים, חוץ מהשיער הקצר. גם ראיתי שהיא עדיין נוסעת ברכבת כשהיא חוזרת הבייתה וחשבתי על האפשרות לפגוש אותה בתקופה שאתגייס.

במהלך כל השלוש שנים שאחרי התיכון, לא הפסקתי לחשוב עליה ועל איך פגישה מחודשת שלנו תראה. התחלתי לדמיין אותנו בזוגיות, חלמתי עליה חלומות בהם אנו ניפגשים ועברו בראשי מחשבות עלינו עושים יחד אקטים אינטימיים. אבל שוב אני מציין, אני בסך הכל הייתי שמח לפגוש אותה בשביל לדבר ולהיזכר בדברים מהעבר ולספר אחד לשנייה על כל מה שעברנו בשנים שבהן לא היינו בקשר.
בתקופות שלא היו קורונה, חיפשתי אותה כל הזמן ברכבת, לראות אם היא עלתה עליה, אבל לא מצאתי אותה.

בגלל שהיא קרובה לליהיות הטעם שלי, התחלתי לדמיין אותה עם שיער ארוך וזה פגע משמעותית ברצון שלי להיכנס לזוגיות ולהתחיל עם בנות אחרות, על אף שגם הן היו הטעם שלי. כל זה בגלל שניהיה קשה לי לראות את עצמי עם מישהי אחרת.

בנוגע לחברים אחרים מהגן, יש לציין שהם היו איתי בשכבה החל מכיתה ז' עד לסוף י"ב.
בהתחלה כשסיימתי את היסודי, ידעתי כבר שאני הולך ללמוד בשכבה עם חברים מהעבר שהיו איתי בגן. עם אותם חברים מהגן היה לי נתק מסוף כיתה א' עד לסוף היסודי וממש התרגשתי לפגוש אותם שוב. אולם, לצערי, ברגע שהם הבינו שאני חזרתי, הם באו להיפגש איתי ואני התחלתי לפתח חרדות של מה הם יחשבו עליי עכשיו ויצא שברחתי מהם בכל פעם שהם ניגשו לדבר איתי. בהתחלה הם המשיכו לנסות, אבל אחרי שנה וקצת הם התייאשו וכבר הפסיקו לחפש אותי. היום אני יודע שהייתי נוהג אחרת ואני מאוד הצטערתי על כך שהחמצתי את ההזדמנויות האלו. עכשיו, גם על האנשים הללו עוברות בראשי בכל רגע מחשבות ורצונות להיפגש איתם ולעשות איתם catch up ולדבר יחד על דברים נוסטלגיים שעברנו ביחד.

בגלל שהם היו איתי באותה השכבה, הצלחתי להשיג את מספרי הטלפון שלהם מספר המחזור ובדומה לאותה אחת שהייתה חברה שלי בגן, צירפתי גם אותם לאנשי הקשר שלי.

המשכתי לעקוב אחריהם בפייסבוק ומצאתי עמוד בו יש כמעט את כל החברה שהיו איתי בגן מהאיזור של הגן. אני ראיתי תמונות שלהם יחד לכל אורך השנים וממש התבאסתי על זה שלא הייתי באף אחת ולא חוויתי את החוויות איתם.

כעת, אני מצוי במצב שכמעט בכל רגע בחיים אני חושב על הטעויות שעשיתי שלא יצרתי קשר ושברחתי ועל כמה שהייתי אידיוט בגלל זה. אני עכשיו ממש מעוניין להיפגש איתם שוב ולדבר על מה שכל אחד עבר עד היום ועל מה שעשינו פעם כשהיינו קטנים. עכשיו אני מרגיש שאני הרבה יותר מוכן לנהל שיחה איתם וממש רוצה שהם ישמעו על מה שעברתי לכל אורך השנים.
מצד שני, אני לא רוצה לעשות את זה בצורה מביכה ותוהה אם בכלל ליצור קשר טלפוני.

בנוסף, אני תוהה אם כדאי בכלל לספר לאנשים שאני מכיר ומכירים את אותה אחת, על זה שהכרתי אותה ואולי אפילו לקשר ביננו שוב דרכם.

אני מעוניין לחדש קשר עם אנשים מהעבר, בייחוד עם אותה חברה שלא הכירה אותי מאז כיתה ג' ולא יודעת על ההתנהגויות הדפוקות שהיו לי, אבל אני רוצה לעשות את זה בצורה שלא תביך אותי בצורה כלשהי או שתראה על נואשות.

אני לא מעוניין בעצות מהסגנון של לשחרר או לראות פסיכולוג, בגלל שאני כבר במשך 3 שנים לא מצליח לשחרר מזה ולא מפסיק לחשוב על זה. בנוגע לפסיכולוג, אני לא מאמין שזה יתרום לי, כי כבר סיפרתי לכמה חברים על המחשבות הנוסטלגיות שלי וזה לא שיחרר אותי מהן.