קודם כל שלום לכולם :)
יש לי משהו שיושב על הלב כבר כמה ימים ואני מרגישה שחייבת עצה אמיתית וכנה על מה שקרה ומה לעשות מכאן.
אתחיל בזה שאני ואמא שלי אף פעם לא היינו מסתדרות ,בתור ילדה היו לנו ריבים בלי סוף , אמא שלי היא אישה מאוד קשה ואפשר להגיד גם אגרסיבית , הכוונה היא שאם את לא תחשבי כמוהה ותיהיי מאחורה גם אחרי שהיא עושה מעשים שהם לא בסדר בכלל אז היא תתקוף אותך בלי לחשוב פעמיים…
בתור ילדה הייתי עומדת על שלי ולא הייתי מוכנה לתוקפנות הזאת שלה להשתלט עליי ועל הדעות שלי ובגלל זה אף פעם לא היינו קרובות ועם כמה שזה כואב להגיד דבר כזה אף פעם לא באמת הצלחתי לאהוב אותה.
עד שהגיע הצבא וישר בלי למצמץ ביקשתי בסיס סגור , הייתי נשארת שבתות גם שלא הייתי צריכה רק כי היה לי כל כך קשה לחזור הבייתה , הרגשתי בבסיס הסגור שקט נפשי נחלה של סוף סוף אני יכולה להרגיש טוב.
בזמן הצבא הכרתי את הבן זוג שלי , ואחרי שסיימתי את הצבא עברתי לגור איתו ביחד (עד היום).
ברגע שהיה ריחוק גדול מהבית שזה צבא סגור ואז מגורים במקום אחר
פתאום רציתי לתת צ’אנס נוסף לאמא שלי להיכנס לחיי
וככה יצא שבמשך שנתיים הצלחתי לנהל איתה קשר של אמא ובת.
אני יכולה להגיד שבמשך השנתיים האלה הייתי נושכת שפתיים וכן אומרת את הדעות שלי אבל מאופקות מאוד כי כל מילה הכי קטנה היא מגיבה כפול מיליון רק כי את לא חושבת כמוה .
דברים שסוף סוף הצלחתי לגשת ולספר לה אישיים שלי הרגשות שלי דברים שקורים לי היא ישר הלכה וסיפרה לאנשים במשפחה .
הרגשתי השפלה … שאני כלום .
השיא של הדבר היה בשבת שבוע שעבר :
הזיכרון היחיד שלי מאבא שלי זה תמונות
אין לי שום דבר אחר מלבד זה
ביקשתי מאמא שלי לראות תמונות והיא באמת אחרי ״מלחמה איתי״ פשוט הורידה
הסתכלתי על התמונות וזה הזיז בי משהו כי אין לי זכרון של אבא שלי בכל זאת הגיל בתמונות שלי מאוד קטן אבל זה עשה לי פשוט הרגשה שאני לא יכולה להסביר זה לראות אותי שמחה …
אחרי שעה בערך אני רואה שאמא שלי מתחילה להוציא תמונות מאלבומים ולסדר
שאלתי אותה מה היא עושה והיא ענתה שעושה אלבום בנפרד לכל אחד .
האמנתי לה .. למה לא? מה אפשר לעשות לתמונות?
אז ככה - מה שהיא עשתה זה את כל התמונות של אבא שלי איתי ואיתה והתמונות שלה ושלו מתחתנים שמה ב3 שקיות זבל ונסעה רחוק וזרקה.
הטענה שלה זה שהיא לא רוצה שיהיה פה חיים של שקר כי לטענתה בתמונות האלה היא לא באמת מאושרת וזכותה לזרוק את התמונות שלה ושלי איתו!
התחננתי אליה באותו יום עד 3 לפנות בוקר שתגיד לי באיזה פח היא זרקה לפני שיגיעו לרוקן את הפחים
והיא עמדה בשלה , עם אגו , לא מוכנה לספר מילה.
שהגיע הבוקר נסעתי הבייתה.
אני מרגישה שאני שבורה
למה אני אמורה להרגיש ככה כל חיי
שאמא עושה דווקא
מה אני עשיתי רע?
אין לי מאז קשר איתה
נמאס לי .
פשוט נמאס.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות