מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי במסלולי מצויינות. יסודי, חטיבה תיכון, תמיד הייתי ממוצע 95 ומעלה. לאחר מכן סיימתי בהצטיינות תואר במדעי המחשב בטכניון. השתלבתי בהייטק, אני מקבל משכורת גבוהה, הערכה ויש לי עתיד קידום. לפני חצי שנה נבחרתי לעובד מצטיין בחברה. זכיתי גם להוביל מאמצים שהיו מאוד משמעותיים עבור החברה שלי. הרבה אנשים מעידים עליי שאני מאוד מקצועי.
נשמע טוב? לא בדיוק.
אני מרגיש שאני בסטרס תמידי. מרגיש תמיד אם לרגע אוריד רגל מהגז אני אשאר מאחור ואהיה לא רלוונטי. יוצא שאני עובד שעות לא שעות ואפילו לפעמים בסופש כדי לעמוד בציפיות.
החלום שלי הוא לפרוש מוקדם ולצאת מגוש דן לפריפריה או להגר לתאילנד או ליוון. נמאס לי מהלחץ התמידי שתמיד נמצא מסביב... זה הגורל שלנו פה? כל הזמן לרדוף אחרי הזנב של עצמנו?
מה שמצחיק הוא שיוצא שאי היכולת של אנשים אחרים לעשות עבודה מקצועית ברמה שאני מצפה, מוסיף עוד לסטרס ולעצבים שלי. כמובן שלשמוע על המצב הפוליטי ולראות מה הממשלה מתכננת לעשות עם המיסים שאני משלם (ולצערי אני משלם המון) לא מוסיף לרוגע הנפשי. והכי מעצבן שבאים לי חברים שההורים שלהם ממנים להם דירה במליוני שקלים ואני צריך לעבוד חודש לחודש במשך 15 שנה רק כדי ליישר קו עם ה"הטבה" הבין דורית שהם מקבלים כמובן מאליה. מסתבר שירושה שווה יותר מעבודה קשה.
בקיצור אני ממורמר רצח. לא מבין מה הטעם. עד מתי אצטרך לעבוד כמו חמור. ועדיין אין לי לילדים... ועוד אני עובד שמנת בהייטק... מרגיש סתם מפונק. מה זה משבר גיל ה40 בגיל 30?? מה הולך פה?
סעמק..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025