אני בן 28 ולא יודע לשחות, אף פעם לא לימדו אותי, ההורים שלי אף פעם לא דחפו אותי לזה, פעם בצבא ביום גיבוש כמעט טבעתי בבריכה וחבר הציל אותי, זה היה פדיחה נוראית שעד היום הם סוג של זוכרים לי את זה.
אפילו שטיילתי בדרום אמריקה (לבד) היה פעם שיצאתי לטיול עם חברים שפגשתי, וסגרנו ביחד צלילה עם שנורקל בלב הים בבליז, אז לא סיפרתי שאני לא יודע לשחות לא יודע מה חשבתי לעצמי, אולי לא הצלחתי להתחמק כמו תמיד ואז שיצאנו באותו יום נסענו עם המדריך בסירה כדי שנגיע לאמצע הים ויזרוק אותנו, פתאום הבנתי שזה רציני שאני חייב להגיד שאני לא יודע לשחות, ישר אמרתי למישהי שם והיא אמרה נו אתה צוחק או רציני נוו תגיד אז למדריך שידע ומהבושה היא סיפרה לו, המדריך המקומי לא האמין וצחק כזה ואמר מה אבל ישראליים הולכים לצבא ולשחות אתה לא יודע ואמרתי לו כן ואפילו הייתי בקרבי.
זוגיות רצינית לא הייתה לי, אז אולי בגלל זה גם אני שורד עם הדבר הזה עד עכשיו.
מה אתם מייעצים לי לעשות? האם לקחת שיעורי שחייה? אבל אני מתבייש גם מהמורה וגם מהסביבה בבריכה שתראה שמלמדים אותי, חשוב לציין שאני חברותי ולא ביישן בכלל פשוט השקר הזה נמשך וקשה לי לצאת מזה
ועוד דבר לים אני כן הולך, לבריכה לא
ואם כבר פתחתנו אז גם רישיון נהיגה עשיתי בגיל מאוחר מאוד- בסביבות גיל 25/26,
יש המון דברים קטנים (או גדולים תלוי איך מסתכלים על זה) שלא חוויתי בחיים
שלא התנסיתי ובגלל הבושה שלא חוויתי ועברתי, אז אני הולך עם השקרים האלה
אני גם לא יכול לספר אותם בשביל לעשות אותם כי זה פדיחה בשבילי, וכן היום רוב האנשים צוחקים/לועגים אם זה נשמע להם מוזר. אפילו פעם אחת שאני אהיה בבושה אני לא רוצה את זה, כי זה גם לא רק חד פעמי, זה שיסתכלו עלייך אחרת מהרגע שתספר את הדברים האלה או שזה יהיה להם בראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות