היי לכולם
אני בת 30 נשואה שלוש שנים עם 2 ילדים קטנים
בני שנה וחצי ובן שישה חודשים.
אני ובעלי יצאנו שנה לפני הנישואין וההורים שלנו קיבלו אותנו בידיים רחבות ולב ענק.
ההורים שלו נורא אהבו אותי ואני אותם הם קיבלו אותי בתור בת ואני קיבלתי אותם בתור ההורים שלי.
אחים שלו לעומת זאת לא קיבלו אותי בשום צורה... והם עשו לנו המון בעיות ( הם בני 20 פלוס).
אבל בגלל שאהבתי את ההורים שלו ואותו אני יתעלמתי ובחרתי להמשיך.
לאחר החתונה חמתי התחילה לבקר אותנו לעיתים תכופות ולהעיר לי המון על ניהול הבית והיחסים ביני לבין בעלי..וכשלא אהבתי את זה וזה הפריע לי הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ויגיד לה להפסיק, אך זה לא עזר.
כלומר, גבולות נחצו.
חייבת לציין, שהיא לא עוזרת לי בשום דבר ואני גם לא מבקשת מימנה. רוב הזמן אמא שלי עוזרת לנו עם הילדים ועם הבית. היא ויתרה על עבודה והיא נוסעת עד אלינו שעה.
לאחר לידת הבן הראשון היחסים ביני לבינה התחילו להמתח
היינו נפגעות אחת מהשניה אבל לא אומרות שום דבר.
משחקות אותה שהכול בסדר ומדפדפות הלאה.
לפני שנתיים נודע לי שהיא הולכת לכשפים ושואלת המון עליי ועל המשפחה שלי..בחרתי להתעלם ולא סיפרתי זאת לאיש.
עברה שנה וילדתי את בני השני
וכבר בברית היה אירוע לא נעים בין האח של בעלי לביני על הסנדק שבו כול המשפחה שלו נעלבה עליי.
עברו חודשיים והבן שלי היה מאושפז בבית חולים ובאותו היום האח היה אמור להתחתן..
כמובן שלא הצלחתי ללכת לחתונה ובעלי הלך לבד...
ימים אחדים לאחר החתונה חמתי רבה נורא חזק עם אמא שלי וכתוצאה מזאת אני נפגעתי עוד יותר והעלבון שלי עליה יתעצם. במשפחה לא רצו לספר לי על הריב כדי לא להלחיץ אותי ולאכזב בגלל שהייתי באישפוז.
כשזה נודע לי לא יכולתי לשתוק ופשוט רבתי איתה בטלפון..
והוצאתי את מה שידעתי על הכישופים והיא לא הכחישה שהלכה אך אמרה שלא עשתה דבר.
נאמרו דברים לא נעימים וניתקנו את השיחה.
שבוע אחרי כשכבר חזרתי הביתה משפחתו הגיע אלי הביתה ועשתה בלאגן וריב נוראי ליד כול משפחתי וילדיי.
באותה דקה החלטתי לנתק קשר וכול מגע איתם
בעלי היה באופוריה מכול הסיפור ולא ידע בכללל מה לעשות וכיצד להגיב.
הוא לא הגן עליי באותה שנייה ולא אמר דבר.
רק החזיק את הראש ועמד בצד מרוב ההלם.
לפני כמה זמן היה שוב ריב משפחתי שבו חמתי קראה למשטרה ואמרה שאני פסיכית לא נורמלית
כתוצאה מזה השוטרים ילצו אותי לצאת מהדירה עם שני תינוקות ושבעלי ישאר בבית.
אני נפגעתי נורא עד עמקי נשמתי.
לא אוכלת, לא ישנה, לא מדברת עם אף אחד..חולמת על זה כול לילה והיחסים שלי עם בעלי פשוט ידרדרו .אין לי חשק להיות איתו יותר.
אני מרגישה שפשוט יתעללו בי נפשית ושאני פוסטראומטית
חייבת לציין שאני הולכת לטיפול זוגי עם בעלי ולפסיכולוגית
אבל לא מרגישה שהפצע הזה יסגר בזמן הקרוב.
מצד משפחתו אני אשמה ואני זאת שצריכה להתנצל.
ובעלי דורש שנסגור את הסיפור ונמשיך הלאה אך אני לא מסוגלת
איך ממשיכים לחיות ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות