קצת עליי: אני עובדת ולומדת,גרה עם ההורים,רווקה.
כל פעם שאני אוכלת ארוחת ערב עם ההורים, אבא שלי מתחיל לדבר על הבני דודים שלי. איך דוד שלי מפנק אותם בבית פרטי והם בני 23 שתבינו ולא עבדו יום בחייהם. יש להם תואר וגם בזמן התואר לא למדו. אבא שלי כל בזמן מדבר שאשתו של בן דוד שלי היא מגזע יפה שעובד קשה ושאנחנו גזע עצלן. הוא תמיד מדבר על איך לכל מי שמסביבי יש קריירה או מחמיא לאנשים שלומדים הייטק ובי היא מזלזל כי אני לא לומדת כלכך טוב ואני לומדת סוציולוגיה ושאין לי ״קריירה״ ושאני בעצם כלומניקית. לפעמים אני חושבת הלוואי ודוד שלי היה אבא שלי. הוא לפחות יודע להעריך, יודע לפנק ללא תנאים.
אני משתדלת ועובדת קשה, עבדתי בהרבה עבודות נחמדות. ההורים שלי ראו שאני עובדת ולומדת ומשלמת והתנתקו ממני רגשית. ואז הם עוד גם משווים אותי לאחרים. כמו כן,אבא שלי רצה שאיהיה אחות, אבל התנגדתי.לא בשבילי.מאז שמתי לב שהוא פשוט לא עוזר לי בכלום, מתנגד לכל מה שאני אומרת, ומשווה אותי באינטנסיביות לאחרים. אמר שיקנה לי בית, אחרי ההתנגדות להיות אחות אמר שאחסוך לבד לבית. לא נעלבתי יותר מידי כי אני בן אדם מבוגר אבל למה לשים לי תנאים? דוד שלי לא שם תנאים לילדים העצלנים שלו.
אמא שלי בכלל עלתה לארץ מאינטרס אישי שלה. כולנו סובלים פה חוץ ממנה. פעם אחת ביקשתי ממנה עזרה כבת שלה, והיא חושבת שבגלל שהיא עלתה סטטוס לבד, שגם אני יכולה. אין עם מי לדבר. אותו הדבר גם אם אבא, רק שהוא משווה יותר ולא עוזר בכלל.
אני מרגישה שהם פשוט הפקירו אותי. שברגע שאני התבגרתי, לא מצאתי בעל ולא קיבלתי תואר אז אני רק מפריעה להם בבית. שאני פשוט מפריעה להם למרות שאני עוזרת בבית ולומדת ועובדת. מרגישה שהיה להם אולטימטום כלפיי עוד מהרגע שנולדתי וברגע שזה לא קרה, הם פשוט זרקו את ״ההערכה״ שלהם כלפיי מהחלון.
חשבתי על להתנתק מהם וללמוד בחו״ל. חסכתי כסף. אבל בגלל המצב אני מפחדת להתחיל מחדש תואר בחו״ל מנקודת מבט בטחונית. אני אוהבת את ההורים שלי, אבל אני יודעת שהם לא יהיו גאים בי כנראה לא משנה מה אעשה. שתמיד יזלזלו בי. הם באמת אוהבים אותי? אני לא יודעת כבר. איך זה נראה לדעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות