אהלן,נתחיל מקצת רקע עלי,לפני הצבא התאמנתי הרבה ועשיתי כמה גיבושים ליחידות מובחרות ולא עברתי אף אחד מהם,היום אני בגדוד,ואני ממש שבוז,כולם במחלקה שונאים אותי בגלל זה,כל היום יורדים עלי ומקללים אותי,אני כל היום מתחפשן ומנסה לעשות כמה שפחות,כי באמת שזה לא ישנה אם אני יתאמץ ולא יזרוק ..בסוף כולנו נסיים מסלול..,כולם יודעים שאני בעייתי שמה,ביקשתי כמה פעמים לרדת מהקרבי כי הבנתי שאצלי זה או סיירת או ניירת,אני לא עושה את השירות הקרבי מאידיאולוגיה ציונית אלא נטו משאיפה למצויינות אישית,אבל המפקדים לא רוצים ומתעקשים שאני ישאר,אני מרגיש כל פעם אחרי שיחה עם המפקדים שכאילו הם מצפים שהנה מעכשיו הכל יהיה טוב ושאני ישלים עם איפה שאני נמצא-ואני גם מביא להם את הרושם שזה מה שיהיה,אבל כבר אחרי 10 דקות אני מתבאס מחדש,הזלזול,הבינוניות,האנשים שאני נמצא איתם,היחס,הקללות והירידות אחד על השני..האגו ההתנשאות והדיסטאנס המיותר של הסגל בפלוגה...אני פשוט לא מתאים לשם..גם לא סומכים עלי בשום דבר,כיתת כוננות, פקלים,קורסים, כלום,הרגשה שאני סתם שם,נרקב שאין שם תקווה ואין לאן להתקדם בישבילי.אני יודע מה אני שווה,אבל לא מאשרים לי טפסי 55 לגיבושים ולא מאשרים לי לרדת משם כי אני כבר אימון מתקדם...כבר לא נעים לי מהמפקדים,אתמול כמעט דפקתי נפקדות בגלל התסכול שמכה בי סתם ככה פתאום באמצע היום..,היו חברה שרצו לצאת וישר הוציאו אותם אבל לי עושים חיים קשים,נמאס לי מההרגשה של המרמור והתסכול הזאתי,מה אני אמור לעשות אני לא יכל להמשיך ככה..אני עכשיו בבית ופשוט לא בא לי לחזור לכל החרא מקום הזה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות