היי לכולם,
בת 25 ומגיל 19 יצאתי להמון דייטים והייתי בכמה מערכות יחסים וכולן היו פשוט כישלון אחד גדול. עד שהכרתי בחור מדהים. אהבה הדדית ראשונה שלנו, אנחנו ביחד שלוש שנים. אבל יש קשיים. בו הכל מושלם, בי פחות.
שנינו סטודנטים בתארים קשים ועובדים תוך כדי. הוא מצליח איכשהו להתמודד עם העומס אבל אני לא. אני מרבה להיכנס למועקה, לחרדה וללחץ ולבכי בלתי פוסק . מרחיקה מעצמי אנשים כולל אותו. הרבה פעמים אני מרגישה שהזוגיות חונקת אותי ואין לי זמן לעצמי לנשום. אני מבקשת ממנו מדי פעם מרחב אבל הוא נפגע ממני ונעלב, ושבועיים לא להתראות זה לא זוגיות בעיניו. התואר שלי הוא חמש שנים ואני רק בשנה הראשונה, שנינו לא נוכל להחזיק מעמד הרבה זמן עם זה המצב. כשאני איתו אני פוגעת בעצמי, וכשאני בלעדיו אני פוגעת בו. התקופה הזאת היא נוראית בשבילי ומצבי התדרדר. אני הולכת לפסיכולוג ולא מתקדם שום דבר.
הבעיה היא שאני אפילו לא יודעת מה יהיה אחרי התואר, מה יהיה כאשר נגור ביחד ויהיה לי עומס בעבודה, גם אז אצטרך ממנו מרחב? משהו לא בסדר בי. אני מנסה לתקן. עם כל האהבה בנינו ויש המון, אני לא יכולה להמשיך לראות אותו פגוע ולבזבז את זמנו. האם כדאי להיפרד? מקסימום אשאר לבד לנצח, העיקר שהוא יתקדם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות