לא מסוגל להתמודד עם הצבא ברמה הנפשית

אהלן, תתכוננו לקריאה ארוכה :P

התחלתי לפני שבוע וחצי שירות סדיר אחרי שיצאתי מטירונות קרבית על רקע נפשי (64 נפשי פלוס קה"ס 42). בעיקרון, לא רק שהשגתי משהו שמעטים משיגים (מעבר מחיל האוויר לחיל אחר), אלא גם קיבלתי מעין תפקיד "חלומות". אני מוצב בעיר שלי, נוסע ברכב שלי לבסיס וחזרה, עושה יומיות יריקה מהבית ומשרת בתפקיד ששם אותי מאוד קרוב ל"צלחת" אם אפשר להגיד ככה. אם יש איזושהי בעיה, אני יכול ישר לפנות לסמכות הפיקודית הכי גבוהה (או כמעט הכי גבוהה) בבסיס ולפתור אותה על המקום.

על פניו, הכל טוב ויפה. ההורים שלי מאוד מרוצים מזה וברמה העקרונית אני גם מרוצה מהתפקיד. הבעיה זה שאני לא מסוגל להתמודד עם המסגרת הצבאית ברמה הנפשית, לא מבחינת התפקיד. המפקדים שלי טובים ודי קשובים, אבל עד כמה שאני מנסה להסתגל אני פשוט לא מצליח.

בבסיס אני מנסה (ודי מצליח) להתחבר לאנשים שאיתם אני משרת (ועם הדרג הפיקודי בבסיס - כי יש לי אינטראקציה יומיומית איתם). הכרתי כבר כמה אנשים מעולים ובשיחה עם המפקד הישיר שלי גם אמרתי שאני מתחיל להתרגל למקום, אבל באיזשהו מקום אני פשוט לא מצליח להתרגל. השעות, למרות שיש לי רכב, ממש לא נוחות (2-3 פעמים בשבוע אני מתחיל ב-7 וחצי ומספר דומה של פעמים מסיים אחרי 6 וחצי). השעות האלו מטילות עליי עומס נפשי כבד. בבית אני לא מספיק לעשות כלום (יש לי בעיות ת"ש והגשתי בקשת הת"ש 7 שכמעט אושרה אך וויתרתי עליה כדי להישאר בתפקיד), לנשום ולהרגע אני גם בקושי מספיק. שבוע שעבר עוד היה שבוע "קל" כי המפקד הישיר שלי היה בחופשה, אבל כבר אז התחילו לי סימנים של קושי.

ההורים שלי, שעזרו לי להגיע לתפקיד הזה, לא רוצים שאני אצא ממנו או מהצבא, ואם כבר לצאת מהצבא אז רק אחרי שנה (כי למשהו לדעתם זה משנה אם שירתתי שנה או שלושה חודשים, למעט ההטבות).

כל יום שעובר ואני יודע שאני צריך לחזור לצבא אני שוקע בדכאון וחרדה יותר עמוקים. התחלתי גם לאחרונה להתעורר באמצע הלילה עם זיעה קרה, משהו שאף פעם לא קרה לי. בלילות אני בקושי ישן, בא עייף מת ומנסה לתת את כל כולי לתפקיד כדי לנסות להוכיח לכולם מסביבי (ולעצמי) שאני לא איזה עצלן, אבל תשמעו אני כבר לא מסוגל.

אף פעם לא היו לי בעיות עם מסגרות "נוקשות" של לבוא ב-8 ללכת ב-5. אני עבדתי בעבודה פיזית תקופה ארוכה אבל בכאלו קשיים לא נתקלתי מעולם. הייתי גם תלמיד טוב ובכל מסגרת שהייתי תפקדתי מעולה. חוץ מזה, מהבחינה של יציאה מהצבא/ביקור אצל הקב"ן אני מפחד. אני חושש מההשלכות אפשריות של זה (יציאה מהצבא), אבל מצד שני אני לא מסוגל להעביר עוד יום כחייל. חוץ מזה, אני גם מפחד שפשוט לא יקשיבו לי. ביחידה הקודמת הקשיבו לי, אבל אני לא יודע איך זה יהיה פה. אני מפחד שהקב"ן פשוט לא יעזור לי, כנ"ל לגבי המפקדים.