בן 8 מדבר ללא הפסקה, לא מסוגל לשבת לרגע אחד ומתעורר בלילות

שלום
אני חושבת שאני כותבת את השאלה הזאת בעיקר בשביל בן זוגי (שלעולם לא היה כותב אותה בעצמו) כי אני מרגישה שהמצב נהיה בשבילו יותר ויותר קשה עם הזמן.
אני ובן זוגי נמצאים יחד כבר כמעט שנתיים ועומדים למסד את הקשר בקרוב. הוא גרוש ויש לו ילד בן 8. הגירושים לא היו קלים, יש שם סיפור של בגידה מצד הגרושה, מלחמות על כסף, משמורת וגם תלונות שווא במשטרה שהגרושה הגישה נגד בן זוגי.
בנו של בן זוגי נמצא עימנו כמעט מחצית מהזמן. מדובר בילד חברותי, נחמד וסקרן. עם זאת שמנו לב בחודשים האחרונים בשינוי בהתנהגותו. הוא לא מפסיק לדבר לרגע, כל הזמן שואל שאלות (רובן קצת הזויות ולא מובנות) למה? מתי? איך? וכד' ומסוגל לשאול את אותה שאלה לפחות 10 פעמים לאחר שניתנה לו תשובה. בנוסף הוא כל הזמן בתנועה, גם כשהוא יושב גופו מרקד, הוא מטפס על הספות, כיסאות, רץ בבית וכד'. דבר נוסף הוא השינה, בחצי השנה האחרונה הוא קם ב3 לפנות בוקר ודורש לראות טלוויזיה בסלון (אין לו טלוויזיה בחדר). בהתחלה בן זוגי ניסה להחזירו למיטה ולמנוע את הצפייה בטלוויזיה אך זה גרר בכי היסטרי, איומים מצד הילד וצעקות בלילה ולכן בן זוגי החליט להניח לזה. כך שלמעשה בחצי שנה האחרונה הילד קם ב3-4 לפנות בוקר הולך לסלון וצופה בטלוויזיה עד שנרדם או לא נרדם. דבר אחרון הוא המרדנות שמן הסתם התגברה בזמן האחרון, ילדו של בן זוגי מתחיל להתחצף אליו, מסרב לעזור בבית, אינו מתחשב כאשר אנו עסוקים בעבודות הבית ודורש שיעסיקו אותו וכד'.
אני מרגישה שבן זוגי כבר איבד את הסבלנות אליו וכבר חסר כוחות למצוא דרכים להעסיקו כשהוא אצלנו. חשוב לציין שהילד הוא בן יחיד ולא מסוגל להעסיק את עצמו לבד או לשחק לבד במשחקים שלו, הוא תמיד דורש שמישהו יישב איתו ויהיה איתו.
אני אדם עם יותר סבלנות ואינני מתרגשת כל כך מהתנהגותו התוססת של הילד ולא מרגישה צורך להגיב או להעיר על כל דבר. כמו כן כאשר אני מבקשת מהילד משהו הוא לא מתווכח איתי ומיד מבצע. עם זאת גם אני מרגישה בזמן האחרון שאני מתחילה להגיע לקצה גבול היכולת שלי להכיל את הדרישה הבלתי פוסקת שלו לתשומת לב.
האווירה בבית לא נעימה בכלל, בן זוגי עצבני כל הזמן. אני חושבת שהילד נמצא במצוקה בגלל הגירושים של הוריו והעובדה ששני הוריו המשיכו הלאה אבל בן הזוג שלי לא מוכן לשמוע על טיפול פסיכולוגי או משהו כזה.
אני כבר לא יודעת מה נכון לעשות ואיך להתנהל. אני גם לא רוצה לקחת צד בעניין ולחנך את הילד כיוון שאני לא מרגישה שזהו מקומי. וגם לגבי השינה זה לא נראה לי נורמלי לא לטפל בזה ולהמשיך לתת לילד לקום ב3-4, זה בסופו של דבר יזיק לו (אם לא כבר מזיק).
מה עושים? המצב בבית ממש נהיה מגעיל.