מה הייתם עושים אם אמא הייתה פוגעת וצוחקת לכם בפנים?

מה הייתם עושים במצב כזה,שאמא שלכם(בן/בת יחיד/ה אבא נפטר לפני שנה) תמיד לועגת לכם,אם היא עצבנית היא משתחררת אם היא מכאיבה לאחר,ואז נרגעת או אם היא צריכה לפרוק,אז היא תמיד בוחרת בכם(כי היא לא רוצה על אחר כי אז ידעו מי היא באמת וכמה האופי שלה מסריח )כשאתם איתה בחוץ,היא נזכרת בפאדיחות שלכם,וברגע שרואה אנשים מתחילה לדבר עלייהן וכל רם ולצחוק עלייכם ולהשפיל,מזכירה לכם תמיד את הטעיות שעשיתם,את הפאדיחות,''כמה אתם בני אדם'',מאיימת,עושה ממכם צחוק משפילה קבוע מאז שנולדתם,מודעת לזה שפוגעת,ומאשימה אותכם כי אתם אלו''שנפגעים''זורקת מילים פוגעניות,שמאפינות אתכם,ועושה מהם יצור,אומרת שזה טוב שהיא כזאת והיא לא תשתנה,ואם לא טוב לכם תתעלמו,ברגע שאתם מספרים פאדיחה שלה ולועגים חזרה שתבין איך זה,היא יוצאת עלייכם ועוד שנייה פוגעת,אומרת שטיות ודברים פוגעניים,ואז אומרת שהיא לא אמרה,ולא שמה לב/זוכרת לדברים הכואבים שהיא אומרת,היא קוראת לכם חולי נפש ממציאים,וכשאתם אומרים שהיא לא זוכרת היא לועגת ומתעלמת,ואז חוזרת על ההתנהגות ועל המילים,ושאתם אומרים לה ''הינה את רואה את אומרת'' היא מתעלמת וצועקת עלייכם,ואז שוב לא זוכרת מה היא אומרת או מנסה בכוח לשכוח,הנפש שלכם כבר לא מסוגלת אתם בוכים,והיא צועקת עלייכם זלזול,מה ''את/ה בוכה מה את/ה ילד/ה קטנ/ה'' מה כל שטות פוגעת בך,ואז מוצאת עוד דברים מגעילים לומר עלייך ועוד תלונות ודברים שפעם אמרתם ולא היה בסדר,מצידה בזמן היה שרע לכם היא תחזור 7 שנים אחורה להזכר בטעות חמורה שלכם וללעוג ולקלל אותכם,ואז לומר את/ה ממציא/ה,אתה אומר לה שזה דוחה והיא לועגת(אז היא לומדת מילה חדשה ''לעג'')וזה מגיע לזה שאתם בוכים ומנסים להתמודד עם בעיות עם עצמכם(לא שלמים עם עצמכם שנאה עצמית רגשות אשם מצפון שהיא בכוונה מנסה לעורר ויודעת שאתם רגישים מעל למידה,בעיות ובעיות שקרו ,בריאות)ואומרים לה בכעס בלי להתאפס ''אמא סתמי כבר'' והיא למדה מילה חדשה ואומרת, לכם ''למה אתה לועג לי'',ואתה אומר זה לא לעג,והיא אומרת זה כן,וממשיכה בשלה לפגוע בכם,כל בוקר אתם קמים במצב רוח טוב(לפעמים פחות טוב) אז אמא שלכם חייבת להכנס לחדר שלכם ובמקום לומר בוקר טוב(מה שאתם תמיד אומרים לה) היא נכנסת לקטר,זה לא בסדר את לא בסדר,ומתחילה על הבוקר ללעוד ולפגוע בכם,ושאתם אומרים דיי את פוגעת בי למה להרוס את מצב הרוח על הבוקר,היא ''את הורסת לעצמך,את יכולה לא לקחת ללב'' אבל היא מנסה לעשות הכל בכדי לפגוע ולומר את המילים ההם שהיא יודעת שהכי פוגעות ולצחוק בפנים,ולהאשים אותכן שזה באשמתכם ואתם סתם רגישים(אתם בכללי רגישים וכל השנים ההאלה איתה ועם האבא שהיו פעם אלימים פיזית ומילולית כלפייכם ואבא נפטר עברתם תקיפות מיניות וכלל עשו אתכם יותר רגישים) בצהריים וערב כל היא מתחילה כל יום וכל היום גם ביום בוקר רע,אתם עייפים למרות שלא עשיתם כלום מהנפש ומהבכי,והיא צורחת מה את עייפה לא עשית כלום חוץ מלהסתגר בחדר ולבכות,ולא מבינה שהמצב בפיזי והרגשי כבר על סף יאוש,ואתם עייפים מהחיים וקשה לכם,אתם מילה שונאים את עצמכם וחסרי ביטון והאמא גורמת לזה יותר ומלא,ואז באה בטענות שאתם חסרי ביטחון ולמה אתם שונאים את עצמכם,ושאתם מסבירים שזה גם בגללה,היא אומרת לכם שאתם ממציאים ורגישים,אתם עשיתם השג ובאתם עלייה היא תמיד תמצא טעות או משהו לא מושלם,אם זה היה איתכם מה הייתם עושים,מה תעשו?