אבי היקר והאהוב נפטר לפני 4 חודשים.
הוא אובחן עם סרטן אלים מאוד ונפטר תוך זמן קצר בסבל וייסורים, מה שהשאיר את כולנו המומים וכואבים.
יש לי שלוש בנים. הגדול בן 11, האמצעי בן 7 והקטן בן 6.
ההתמודדות של השניים הגדולים יותר היתה בדרך שמאוד מאפיינת אותם, הם בכו מעט, העלו מידי פעם זכרונות הקשורים לסבא, לא הביעו כל עניין לעלות לקברו, מה גם שהנושא עצמו מעולם לא עולה ממני.
ההתמודדות שלי לא היתה קלה ולאחר חודש שבו הרגשתי כי אני נשאבת את תוך האבל התחלתי טיפול פסיכולוגי ולאחר חודשיים התחלתי ליטול "ציפרלקס" כדי להקל על עצמי ועל הסובבים אותי.
בני הצעיר, חרף היותו רק בן 6, קיבל את מותו של סבא בצורה קשה מאוד, הוא מרבה לדבר עליו, שואל עליו, מבקש ממני בכל יום שישי כשאני עולה לקבר, להצטרף אליי.
אני מתחמקת בכל פעם בתירוץ אחר, לקחתי אותו לקבר רק פעם אחת כי אני לא חושבת שבית קברות מתאים לילד בגילו, אך הוא אינו מרפה.
הוא שואל אותי האם לסבא היה ריח של דם לפני שהוא מת, האם העיניים שלו היו עצומות או פקוחות, האם כאב לו מאוד, ועוד מיני שאלות אשר מותירות אותי המומה.
אתמול בלילה שמעתי אותו פתאום מתייפח במיטתו ניגשתי אליו והוא אמר לי שהוא בוכה בגלל סבא.
הוא פתאום מבין שהוא לא ייראה אותו יותר, ושהוא מת לתמיד.
אמרתי לו שסבא נמצא עכשיו במקום שטוב לו והוא לא סובל יותר. הוא אמר לי בתגובה כי אני משקרת, ואחרי שמתים יש פשוט שחור. אין כלום.
הוא השתמש במילים כמו, אני לא יכול עם ההרגשה הזו שאני לא אראה אותו יותר, אני מתגעגע אליו, אני רוצה שתשימי את המצגת עם התמונות שלו לידי כדי שאני כל הזמן אראה אותו, מתי תיקחי אותי כבר לקבר שלו, את כל הזמן אומרת שתיקחי ואת לא לוקחת.
לקח לו הרבה מאוד זמן להרגע, אני מרגישה את חוסר היכולת שלו לקבל את הדברים, את הפער בין היכולת הרגשית שלו לגילו הצעיר ואין לי כל כך היכולת/הכלים/הידע להתמודד עם זה בצורה נכונה.
אשמח לכל עזרה או עצה שתוכלו לתת.
יישר כוח!
אלינור
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות