קודם כל אני רוצה לציין שזאת תהיה שאלה ארוכה למי שיש כוח לקרוא אותה לעזור לי אני אשמח
אני אתחיל:
היום בלילה אני והורי קיימנו שיחה משפחתית(נשמע נורמלי נכון?)
אז במהלך השיחה איך שהוא הגענו לנושא שלי...( רק אני רוצה לציין שאני לא מצטיין בלמודי אני יחסית ממוצא)
אמא שלי אמרה שהיא מאוד מאוד מואכזבת ממני מפני כמה דברים
1. אתה לא כמו כולם אתה לא לומד(משקיע בלימודים) וכרגיל היא משווה אותי אל ידידה שלי שהכל אצלה 100 פשוט הכל.... ואז אני אומר לה אמא אין לי מוטיבציה לעשות את זה (כמובן אני מבין שזה יבוא בעתיד מהר יותר ופשוט יותר כמו לדוגמה אם יש לך ציונים גבוהים אתה לא צריך להשלים בגריות)
ואמי ממשיכה להגיד שזה תירוצים וחוזרת שוב ושוב למה אתה לא כמו כולם וכל פעם שהיא אמרה זאת חשתי צביטה בלב (שכחתי לציין שאנחנו אוהבים זה את זה וכל בסדר)
2. שאני לא עושה שום דבר בבית ( עוד פעם היא משווה אותי ....) לא עושה כלים כביסה כלום!
(לפני הרבה זמן היה הדיבור על סיבה 2 והיא אמרה אם אתה תוציא הכל 100 אני יהיה גאה בך ואוותר לך על כל מה שצריך לעשות בבית)
כמובן ניסיתי את זה והצליח אך היא לא הייתה גאה בי ( יש לי הרגשה שפשוט היא לעולם לא תיהיה) ואיך שהוא זה הפסיק
3.נושא של האמון
לפני חודשיים ניסיתי פעם ראשונה לעשן קנאביס מרוב הלחץ במשפחה שלי וכמובן זה הצליח. אף אחד לא יודע כעבור זמן מסיום אמא שלי נכנסה לחדר והתחילה לבכות '' אתה לא מספר לי כלום'' ואמרתי בואי נדבר
לאחר מכן סיפרתי לה שהחלתי לעשן היא לקחה את קשה ובכתה כמה ימים (כמובן הרגשתי רע)
ואז הפסקתי
אז קודם כללל איך אני יכול לשמח את אמא שלי איך אני כותב את זה עם בכי בבקשה תעזרו לי.. ask pepole אוו שאני פשוט... פשוט...ארשום את עצמי לפנימייה או אפילו אברח מבית כמובן שאתם קוראים את זה וחושבים פששש איזה נער מוזר ( אני לא).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות