בחיים, אבל בחיים, לא הרגשתי פגועה כ"כ.
עוד מגיל קטן התמודדתי עם אנשים שמסתכלים עליי בעין עקומה רק בגלל שאני שמנה, אנשים הסתכלו ולא יכלו להתעלם, אני מתמודדת עם המבטים המגעילים האלה מגיל צעיר מאוד, ומתמודדת גם מאמירות לא נעימות מאנשים זרים, אבל אמירה כזאת מבתי בת ה-16? לא חשבתי שתגיע...
אף אחד לא הכין אותי איך להתמודד מול עוגמת נפש כזו.
בתי בת ה-16 מתבגרת לכל דבר,
מתחצפת, מורדת, מתחמנת... הכל בחבילה אחת, כמו כל מתבגרת.
אתמול יצא לנו לריב ריב גדול מאוד בהקשר של יציאות ובילויים, ניסיתי לשים לה גבולות אך לא ממש הצלחתי. היא התעצבנה והתחיל לצרוח עליי, תוך כדי זה יצא לה "את שמנה ואני מתביישת בך, תעשי עם עצמך משהו"
כשהיא אמרה לי את הדברים הנוראים האלה רציתי לקבור את עצמי
אפילו לא ידעתי איך להגיב... פשוט שתקתי.
אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי, באמת מרגישה שהיא מתביישת בי. מרגישה שהיא שונאת אותי. איך ילדה שאוהבת את אמא שלה יכולה להוציא דבר כזה מפיה? תענו לי... איך? אני מרגישה שהיא ממש שונאת אותי אם היא אמרה דבר כזה.
אין לכם מושג איך קשה לי בלב. אין לכם מושג.
אנחנו כבר יומיים לא מדברות... היא מרגישה שהיא פגעה בי ואפילו סליחה היא לא אמרה. מה עושים במצב כזה? אם בכלל... באמת שלא בא לי לדבר איתה בכלל. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות