לבחור בקרבי או בעתודה? מתלבטת הרבה

היי, אני בת 17 כרגע בכיתה י"א באמצע תהליכי מיונים לצה"ל.
אני גרה בעיר פריפריה ויש במסגרת העתודה האקדמית של צה"ל את התוכנית "עתידים" שזו תוכנית לקידום השכלה גבוהה בישובי הפריפריה בארץ.
אני עושה 5 יח' אנגלית ו4 במתמטיקה כך שאני יכולה להגיש בקשה לעתידים.
זה מאוווד יכול לעזור לי אם אתקבל לעתודה, מפני שיותר מ80% משכר הלימוד הצבא מממן, ולאחר סיום התואר משתבצים בתפקיד שמותאם לתואר שעשינו למשך 6 שנים וככה צוברים המון נסיון מה שעוזר באזרחות.
מצד שני, התפקיד שתמיד רציתי ותמיד חלמתי עליו זה להיות לוחמת, בערך מגיל 12.. תמיד כשהייתי קטנה זכור לי שדיברו בבית המון על הצבא, אבא שלי מאוד אוהב את הצבא וממשיך להתנדב למילואים אפילו בגילו המופלג, אחים ובני דודים שלי ששירתו בצבא בקרבי והנושא של הצבא הוא תמיד עולה לשיחה בבית. ככה שתמיד חקרתי את הנושא וכבר ידעתי מגיל צעיר שאני רוצה להיות לוחמת, אפילו כשלא הבנתי את משמעות העניין (היום אני כבר מבינה ורוצה אפילו יותר).

אני נורא בהתלבטות למרות שזה נראה שיש לי עוד זמן, אבל מסתבר שאין כלכך הרבה כמו שחשבתי. תלמידי כיתה י"א שנרשמים לעתודה צריכים לגשת לפסיכומטרי במועד של אוקטובר שזה עוד חצי שנה. אם אחליט ללכת על עתודה אני כבר צריכה להתחיל ללמוד לפסיכומטרי (צריך להוציא לפחות 500).
אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, עם כל הציונות ואהבתי לצבא, עתודה ממש יכולה לסדר לי את החיים. כי נניח ולא אעשה עתודה ואשתחרר בגיל 22-23 (מקווה להיות קצינה חחחח הלוואי) ייקח לי המון זמן לחסוך כסף ללימודים ומה גם שאם *אולי* אצליח לסיים לימודים זה יהיה בגיל 30. ללא נסיון. ומה אז??
מצד שני, אני מפחדת שאם באמת אתקבל לעתודה ואצליח לסיים ואשתחרר עם נסיון (סורי שאני נשמעת קצת מופרחת אבל הכל באופן תיאורטי), אני אפסיד את החוויה הצבאית שאני מחכה לה כבר הרבה שנים. את התרומה למדינה (כמובן שגם בתפקידים של הנדסאים וכל שאר התפקידים של העתודאים תורמים, אבל בהשוואה לקרבי......), את החברים, את ההווי הצבאי הזה ביחידות קרביות, אני מפחדת שאפספס את זה.
וגם קצת לא קשור..., תמיד יש לי את ההרגשה הזאת שאם אני אעשה עתודה זה לא באמת כי אני רוצה, אלא בגלל שזה שווה מבחינה כלכלית. מרגיש לי לפעמים שאם אני אלך על עתודה אז זה כאילו 'תפסתי טרמפ' על הצבא כי הם יממנו את רוב שכר הלימוד. אבל מאידך, באזרחות יקח לי שנייייים להשיג את הכסף כדי ללמוד לתואר.

בקיצווווווווור. סליחה על החפירה. אני יודעת שכל הטענות שלי נשמעות קצת 'צרות של עשירים' אבל ממש לא. אני הכי רחוקה מזה.
אני לא באה ממצב סוציו-אקונומי שתואר זה הדבר המובן מאליו בחיים...
וגם בנוסף להכל אני יודעת שזה נשמע מופרח ו-Too planed out ושהחיים יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה אבל אני ממש מתלבטת כי שני הדברים חשובים לי.
אם אלך לקרבי, אני לא אתחרט שהלכתי לקרבי, אבל כן יעלו בי מחשבות שאם הייתי הולכת לעתודה העתיד שלי היה מסודר וחסר דאגות מבחינה כלכלית.
אם אלך לעתודה כמובן שמבפנים אני ארגיש פספוס שלא הלכתי לקרבי, אבל עדיין... תואר בגיל 22 זה לא משהו מובן מאליו.

עזרה??