ראשית אני אבקש שלא תשפטו אותי,תשמרו על ראש פתוח ותנסו להבין אותי בבקשה.
יש לי רגשות ממש קשים כלפי אמי של כעס,אכזבה ואפילו שנאה קלה ...
אני אסביר .
אמי בת 45 , עברה המון קשיים בחייה שהם מחולקים ל-2 : הראשון זה שהיא באמת עברה חיים נוראים עד גיל 20 . והשני זה מה שהיא עשתה לעצמה מגיל 20 ועד היום - חייה את העבר שלה .
היא מוותרת לעצמה בכל תחום בחיים , היא וויתרה על האמהות שלה , על עבודה , היא זלזלה בזוגיות , היא ממורמרת ודיכאונית , הדרדרה לסמים ולחברים מפוקפקים שמביאים לה אלכוהול למרות שאסור לה והיא גם לא מקפידה על הכמויות , אין לה שום מעצורים בשום דבר ,היא ויתרה על הנשיות שלה ועל הכל .
היא מטופלת כבר שנים אצל פסיכיאטר שהיא אפעם לא מקשיבה לעצותיו ופשוט תקועה ב20 שנים הראשונות של חייה .
אני שונאת את זה !!! שונאת שהיא מוותרת , שונאת את הגישה שלה לחיים , שונאת את זה שנפתחו לה כל כל הרבה דלתות בחיים יותר מלכל אחד אחר בחיים והיא פשוט זרקה את זה לפח . שונאת את זה שהיא מוצאת נחמה באוכל ואוכלת בלי הפסקה !! שונאת את הכמויות שהיא מעשנת ושכבר לא אכפת לה לעשן תסמים שלה מול העינים שלי . שונאת את זה שהיא יכולה לבזבז את הקצבה שלה מביטוח לאומי ביום אחד על שטויות !!!! שונאת את זה !
אני בחורה ממש שאפתנית , לא מוותרת לעצמי בשום דבר בחיים , עם החיים שעברו לי לצידה גם לי היו חיים קשים ואני נלחמת לבנות לעצמי עתיד לא פחות ממדהים !! אבל אני לא מסוגלת לראות אותה .
זה שובר אותי מרגיז ומעורר שנאה.
זה אפילו לא עשירית מהסיפור שלנו אבל זה מספיק בשביל שתבינו על מה מדובר.
נשבר לי . מה אני כבר יכולה לעשות מההה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות