תמיד חלמתי להיות בקרבי
וזו לא עוד קלישאה אלא באמת רצון עמוק
התשוקה והמוטיבציה היו לשרת בחי"ר, עברתי משברים בעקבותיהם אני יצאתי על 21, אני צריך מסגרת מאתגרת בעלת מטרה
לבד אני לא מוצא את עצמי ואני מודע ליכולות, שזה הגיע למצב שלא מעט הפיצו שמועות וחשבו שאני משתמש בתמריצים.
למדתי את המושג ויישמתי אותו Mind over body, התגברתי על משברים והקש ששובר את גב הגמל אלו הבעיות המשפחתיות אליהן אף אחד לא מודע, לאינטרסים ולאנרגיה השלילית השוררת בבית, איני רואה את עצמי מתקדם ללא מסגרת לרמות שאני כן יכול ולא ניסיתי לעזוב הכל ולצאת לחיות לבד, כי אלו היו מגורים של ׳קשיי יום׳ שלא התחברתי לזה. בגלל הטאבו שיש במשפחה, אחד מבני משפחתי הרס ודרס את שמי, כאשר הוא מטיח בי האשמות ותכונות אישיות ששייכות אליו בעצם ולא לי, ככה הוא יוצר לעצמו מגננה ומסתור כי הכבוד והמוניטין בשבילו זה הכל והוא מוכן לכל דבר ולהוציא את כל ׳הפניני פה׳ כדי להכפיש. אני לא מסתדר בבית ומסיים שירות, החלום להיות ביחידה קרבית התנפץ ואפילו הזדמנות אחת לא נוצרה. הייתי באחריי ובמסגרת של ספורטאים שחלקם מחו"ל ושמתוכם התקבלו מס׳ מצומצם ביותר ל׳פלוגה׳, הייתי ביניהם והמורל היה גבוה. אני רוצה ללמוד ולא רואה את עצמי פרופסור או מורה כפי שלא מעט החמיאו לי שנראה כי ׳סיימתי תואר׳. בראשי תמונה שלי על מדים, למרות שזה כנראה רק בדמיון. אני אדיש ובגלל שלא מגיב או בוחר לא לשים לב לדברים מסויימים בונים לי תדמית שגויה. וככל שמתגברת השתיקה כך גם התחושה שהם מרגישים את עצמם ׳צודקים׳. רציתי לפרוק, משהו שכנראה לא יקרה, תודה שקראתם. ואולי אני לא שם לב להזדמנויות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות