היי :)
אני מתחילה ביום ראשון את השנת שירות שלי- עושה במרחק של כחצי שעה מהבית, חוזרת כל שישי שבת.
אני מאוד מתרגשת מזה, ועברתי הרבה כדי להגיע לתקן הזה.
חשבתי הרבה לפני שבחרתי לעשות מחוץ לבית ובסופו של דבר החלטתי שזה הכי טוב בשביל כולם, זה ירגיע את הריבים עם ההורים שלי ויעצים את העצמאות שלי.
אחד הדברים שהכי קשה לי ב"פרידה" הזאת זה אחותי הקטנה, אנחנו באותו החדר, ישנות באותה מיטה. היא כל החיים שלי, אין דבר שאני אוהבת יותר ממנה.
היא מאוד קשורה אליי, משהיא הייתה תינוקת אני הייתי האמא השנייה שלה, זאת שתמיד לוקחת אותה לכל מקום, קונה לה כל מה שהיא רוצה, מחבקת אותה כשרע לה, כשקצת עצוב בגן, ומה לא. אני האוזן הקשבת שלה, אני יעשה הכל בשבילה והיא יודעת את זה.
היא מתחילה ביום שלישי כיתה א', התחלה חדשה, הכל חדש. אני דואגת לה, היא עדינה מידיי, אני היחידה שמקשיבה לכל מה שהיא אומרת, ויש לה המון מה להגיד, היא מדהימה.
כבר כמה חודשים היא יודעת שאני הולכת לשירות ושאני לא אהיה בבית.. אתמול התחלתי לסדר את הדברים לקראת השירות, מזוודות והכל- היא ראתה והתחילה ממש לבכות, וביקשה שאני אבוא יותר, ושאני לא אעזוב אותה, שלא יהיה לה עם מי לישון ומי יחבק אותה ועוד כמה..
נשבר לי הלב, בשנייה שהיא יצאה מהחדר בכיתי. פתאום כל החשק מהדבר הזה ירד לי והתחלתי לחשוב שאני ממש אגואיסטית, ללכת ולהשאיר אותה לבד, כן, יש לה המון אהבה מכל המשפחה, מאמא מאבא ומהאחים שלי, אבל זה משהו אחר, אני והיא ממש קשורות ואני מרגישה ממש רע לגביי זה שאני עוזבת אותה. כאילו אני נוטשת אותה בידיעה שיהיה לה קשה וחושבת רק על עצמי.
ממש כואב לי הלב, אני כותבת את זה עם מחנק בגרון.. אני מחבקת אותה ואומרת לה שאני אתקשר כל יום ושאני אשמור עלייה תמיד ואני תמיד איתה. אבל מה הלאה?
אני חושבת ברצינות על לבטל הכל ולעשות איפשהו קרוב לבית. מה נכון לעשות?
אני בסדר? לא הייתי צריכה לעשות את זה? מה להגיד לה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025