מהיום בו דרכתי רגל בלשכת הגיוס לצו ראשון מאכילים אותי שקרים בצבא.
שקרים לגבי האפשרות שלי לבחור תפקיד שמתאים לי
שיהיה לי שירות משמעותי
שאני תמיד יכולה להגיע למקום שאני רוצה
שתמיד מתחשבים במלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון)
ואז, הגעתי לתפקיד שלי ושמעתי את המפשט "נופל בין הכיסאות".
נפלתי בין הכיסאות.
הגעתי למקום שבו הבטיחו לי שברגע שיוכלו יכניסו אותי לתפקיד שאני רוצה.
החליפו לי מפקדת באמצע והחדשה אמרה בפירוש "לא."
מאז, כל דבר שביקשתי קיבלתי את השתובה הזאת.
אפילו כשהעליתי את נושא מעבר מדור.
אני מרגישה שאני תקועה.
כן, נלחמתי.
כן, צעקתי.
כן, בכיתי.
וכן, קיללתי את הנשמה.
המפקדת שלי חסרת התחשבות בחיילים שלה, שולחת חיילים להביא לה דברים שהיא שכחה באוטו, את המטען להרצאה שחס וחלילה לא תשתעמם כשתיגמר לה הסוללה. אומרת לנו לעשות דברים בדקה ה-90 ומופתעת שאנחנו לא מספיקים לסיים הכל בזמן שהקציעה לנו.
היא לא נותנת לי לצאת לפיקוד, לא נותנת לי לצאת למדור אחר, וכשאני באה אליה עם בעיות אישיות שיצרכו ממנה לאשר לי מיוחדת היא מפנה אותי לקב"ן.
אני לא רוצה לצאת מהצבא, את זה יכולתי לעשות גם לפני הגיוס והחלטתי שלא.
מה אני יכולה לעשות כדי שהשירות שנשאר לי (שנה וחודשיים) לא יהיה גיהינום?
אני כבר מתחילה להתייאש והחבר שלי לא תומך.
הוא חושב שאני מתלוננת כי אני ג'ובניקית. "מה את מבינה בכלל"... "איך את יכולה לומר שיומיות זה חרא?"
ועוד...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025