שלום אני שירן ,אני בת 29 (מחר =])
ואני במצב דכאוני קשה.
כמו שאמרתי אני בת 29 והיה לי חבר 5 שנים.
שהכרנו היינו חברים טובים ממש,ועברנו לגור ביחד בתור זוג חברים בלבד
הזמן עבר,אני התאהבתי בו מאוד, הוא אהב אותי מאוד מאוד בתור חברה טובה.
ושכבנו.היינו שוכבים אבל לא נקראים זוג.
ואז נכנסתי להריון.
בהתחלה לא רצה את ההריון אבל בגלל שלי ספציפית היו סיכונים בהפלה
בלית ברירה הוא הסכים להשאיר את ההריון ושנגדל אותו ביחד בתור ידידים.
נולדה לנו בת מקסימה מדהימה,היא בת 3 היום. גידלנו אותה בהמון אהבה.
אבל התחילו ריבים וויכוחים, והשלמנו. אחרי שהילדה הייתה בת שנה וחצי שאלתי אותו למה אנחנו לא נקראים זוג בעצם,אז הוא הסכים.אבל מעולם לא היתייחס אליי כבת זוג,אומנם מעולם לא בגד.אבל לא נישק בפה.
לא אמר מילים יפות,ובטח שלא שם לי טבעת.ככה היה לו נוח
בכל מקרה המשבר התפוצץ,הוא כל הזמן היה מאיים לעזוב,ובסוף הייתי עושה
הכל שלא יעזוב,היה אומר לי להשתנות בדברים מסויימים? קיבל.
אבל בגלל ששיקרתי לו במשך כמה שנים על משהו,מאז הוא אמר שהוא סלח.
ולא סלח כנראה מעולם.
בכל מקרה שבוע הוא לא פה.הוא נעול על עצמו,ביקש שנישאר חברים טובים
מה אני עוברת בשבוע הזה.
לא אכלתי וירדתי 6 קילו,לא התקלחתי שבוע,הבית הפוך ולילדה אני נותנת לאכול באופן רובוטי.
המריבה האחרונה הסתיימה במשטרה כי נעלתי עליו את הבית,והיה בלאגן שלם אז הוא הזמין.
מכאן אין דרך חזרה.
השאלה היא
מה אני עושה? הדכאון זורם לי בדם,ואין לי מזור לנפש.
יש לי ילדה קטנה שעצובה גם ככה שאבא שלה הלך.כל הזמן שואלת עליו.
אני במיטה כמו גוויה ורק חושבת על מה שעברנו.אני מפחדת לאבד את השפיות
הדכאון הורג אותיייייי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות