הציעו לי משרה מעולה, לוותר על העבודה הנוכחית ולעזוב?

שלום לכולם.
אני בן 19 וחצי ועובד באחת מרשתות המזון המהירות בארץ כבר 4 שנים לסירוגין, הספקתי לעבור כמה סניפים בגלל סיבות כאלה ואחרות. נכון לעכשיו אני עובד באותו סניף כבר למעלה מארבעה חודשים וטוב לי שם, האנשים אוהבים אותי, אני מסתדר עם הבוסים שלי ולמדתי איך לפתור ויכוחים מהר ואפילו איך לא להגיע אליהם. הם מבינים אותי ואני אותם (מנהלים,עובדים) ויש בינינו תאום ציפיות והכל טוב.
אני בנאדם מאוד מסור בכל דבר שאני עושה, אני חרוץ ואחראי ואני נותן את כל כולי בעבודה ויורד לפרטי פרטים.
עכשיו בתקופה של החגים אין הרבה עבודה וזה מבאס מאוד, אין לי כסף לכלום וזה בעייתי.. מדי פעם אני עובד פה משמרת ושם משמרת ולא כפולות כמו שהייתי רגיל לעבוד לפני החגים.. ביום ראשון הבא חוזרים לשגרה ב"ה.
אני נמצא בצומת דרכים: הציעו לי משרת ניהול שבה אני יכול להרוויח 8K נקי (!) ותנאים טובים. הבעיה היא שאני אמור להתחייב להמון שעות של עבודה סיזיפית וקשה, יותר מ300 שעות בחודש ובמקביל לנהל את המקום ולבנות צוות (יש לציין שאני עברתי פציעות בחיים והמשרה הזאת מטורפת בשבילי..)
איפה שאני עובד כרגע אני משתכר שעתי (28 לשעה) והתנאים בסיסיים מאוד, אין לי שעות נוספות ויש לנו שני אנשים שחתומים גלובלי ככה שאם בתקופה כמו עכשיו בחגים יש קצת עבודה אוטומטית אני משתבץ מחוץ לסידור עבודה והם בפנים.
אני מרוויח בסביבות 5500-6000 ואני רוצה להגיע ליותר.
אני כרגע לא גר בבית אבל גם לא משלם שכר דירה וזה מאוד זמני, אני נייד (יש לי אופנוע) ויש לי חובות של 20K לבנקים שאני משלם אותם בכבוד כל חודש בזמן. אני מפרנס ומגדל את עצמי מגיל 15 וקונה ועושה הכל ל-ב-ד ואפילו עוזר למי שאפשר, ככה שאני ממש צריך את העבודה עם המשכורת הזאת.
*עוד שבועיים יש לי פגישה חשובה עם הצבא. כרגע אני בר"מ ד' כבר 10 חודשים והפז"מ שלי דופק. שמה יקבעו אם שאני "חוזר" לצבא או שאני מקבל פטור נפשי.
הייתי קרבי בגבעתי והייתי מיועד לסיירות אך מהר מאוד הצבא דאג להרוס לי את החלום ולהיתפס איתי על קטנות.

אם זה חשוב לציין: אני לא בנאדם קל בעבודה בכלל, אני צריך שיבינו אותי ואת הבעיות שלי ולא יתנו לי ברקס בכל תחום בחיים במיוחד בעבודה כדי לתת את המאמץ וההשתדלות שלי. יש מישהו בעבודה שלי שעושה איתי עבודה נפלאה, הוא עבר חיים לא פשוטים בכלל (כמוני אך יותר..) והוא ממש כמו אח גדול בשבילי.."מורה דרך" כזה. אין אנשים כאלה, הוא תמיד מצליח להעמיד אותי במקום ולתת לי כוחות נפשיים להמשיך להתמודד עם כל מה שאני מתמודד בחיים. בלעדיו שאני לא הייתי מסוגל להחזיק שבועיים בעבודה כי רוב הבוסים והמשרות של המינימום הם פשוט חרא אחד גדול ואני לא הראשון והאחרון שיגיד את זה.
אם אני עוזב זה אומר שאני מוותר עליו, והוא הבנאדם הכי יקר לי בעולם כרגע וזה הדבר האחרון שאני רוצה - לוותר עליו. הוא הסיבה היחידה שאני נשאר בעבודה. הסיבה היחידה!
עכשיו, הוא אמור לקבל העלאה (משתכר גלובלי אם זה שייך) אחרי החגים שזה ממש אוטוטו והוא אמר לי להכין את עצמי כי אם הבוס שלנו יעשה לו קטע ויסבן אותו בכל מיני תירוצים הוא לוקח את הרגליים שלו ועוזב.

חשבתי על כל העיניין והדבר הכי נכון בשבילי כרגע זה לחכות עד אחרי הפגישה האחרונה עם הצבא כדי לראות לאן החיים שלי הולכים ומן הסתם אח"כ תהיה לי כבר תשובה מהבחור שעובד איתי לגבי השכר וההעלאה שלו (מה שאני לא הכי מאמין שיקרה אבל תמיד טוב לקוות).
מה אתם אומרים? לעבור כבר עכשיו? לחכות לצבא? גם ככה אני אמור להגיד לבוס מבחינת העבודה שבועיים לפני אם אני עוזב בסופו של דבר..
אני רוצה לצאת לעולם, לשכור דירה, לחסוך, להביא רכב ובמילים אחרות להקדם כבר.. מה כדאי לי לעשות?