מערכת היחסים ביני לבין אמי הייתה רצופה עליות ומורדות, תמיד הייתי הילדה החזקה בבית ואף פעם לא הראתי חולשה כמו אחיי ואחותיי הורי תמיד סמכו עליי ותמיד הייתי בוגרת מאוד לגילי, לצערי כל זה נבע מעצם העובדה שכשהייתי בת 5 וחצי לערך עברתי התעללות מינית על ידי ילד שהוא היה בן של חבר משפחה. זה היה באמצע הלילה וההורים לא ידעו ולא יודעים על זה, אף פעם לא העזתי לספר.
אבא אף פעם לא היה בתמונה (הוא לא מזיק ולא מועיל) עבר הרבה בחייו והוא מעדיף להיות מנותק משאר המשפחה ומהעולם ככה שבקושי יש בנינו שיחה אפילו שיחת חולין.
בשנים האחרונות אמא שלי הגיעה לגיל 50 ונהייתה דכאונית מידיי,
מזלזלת בחייה ובערך של החיים, מלזלת בנקיון הבית, כבר לא אכפת לה מכלום כל הזמן עם פרצוף חמוץ ומספרת רק דברים רעים אפילו כשרגיל היא עונה ש"חראגיל אצלה" ואני לא יודעת להתמודד עם זה, זה מעצבן אותי שמישהו לא לוקח את החיים כמתנה ואני מנסה לא לשפוט אותה ולהתעלם ולבלום גם ככה החיים קשים לכולנו אז למה להקשות?
היא הרגישה שאני מתרחקת ממנה, והיא רוצה שנשפר את היחסים בנינו ונעשה שיחה גלויה בן אם לבת..
אני מאוד רוצה לחזור להיות חברה שלה.. אני מאוד רוצה לספר לה על מה שעברתי בילדותי אבל מאוד מפחדת שזה ידכא אותה יותר ושהיא תחשוב שהיא אמא לא טובה, כי היא אמא מדהימה! וכל השנים היא תפקדה מצויין! וזה גם לא היה תלוי בה! (לא צעקתי ולא התלוננתי באותו הרגע הייתי קפואה ואיכשהו חייתי עם זה והדחקתי את זה כל החיים)
מה אתם חושבים שעליי לעשות?
אמהות יקרות אני ישמח אם תתנו לי את דעתן האישית ותנסו לשים את עצמכן במקום אמא שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות