היי, אני בת 15 וחצי, יש לי אח בן 19 ושני הורים.
אני גרה בבית יפה עם 3 כלבים ומבחוץ הכל נראה טוב ויפה.. אבל אני מרגישה לא קשורה למשפחה הזאת, אני מרגישה כאילו לקחו אותי ממקום אחר ושמו אותי שם.
אני לא מסוגלת להיות בבית יותר מחצי שעה בלי להתעצבן על מישהו, ולצעוק או לקלל. ההורים שלי חושבים שזאת בעיית עצבים וזה לא קשור אליהם, אבל הקטע שהם לא מאמינים לי שאני ככה רק בבית, ושאני עם חברות או באימונים אז אני בן אדם שונה לגמרי.
מאז ומתמיד הפריע לי שההורים שלי שונים מהורים אחרים, והמשפחה שלי מוזרה..
להורים שלי ולאח שלי יש אופי מאוד מרובע כזה, אם מישהו יציק להם או יפגע בהם הם לא יעשו עם זה כלום, הם ישתקו עד שזה יפסיק ויספגו את הכל.
אני, לאומת זאת, האופי שלי וההתנהגות שלי יותר פלפלי כזה, מגיד אם מישהו יגיד לי משהו פוגע אני לא ישתוק, אני יפתח את הפה.
אני לא מרגישה שום רגש למשפחה שלי, ואני יודעת שזה לא אמור להיות ככה, ואני מרגישה רע עם עצמי על זה אבל אני לא שולטת ברגשות האלה. אם הייתה לי את האפשרות להחליף משפחה, אני בטוחה שהייתי עושה את זה.
מכל האנשים בבית אני הכי פחות יכולה לסבול את אמא שלי, היא אישה אגואיסטית, סנובית ומתנשאת, ואני באמת לא קשורה עליה משום דרך.
חשבתי על לעזוב לפנימייה, אבל הסיבה היחידה שאני לא מסוגלת לעזוב זה בגלל שאני שחקנית טניס ואני לא מסוגלת לעזוב את המאמן שלי ואת הקבוצה שאני ממש ממש אוהבת ומרגישה איתם הכי בנוח בעולם. נגיד שאנחנו נוסעים לתחרויות, אני האדם הכי שמח בעולם, ואני מרגישה אווירה משפחתית כזאת, אבל שחוזרים לבית אני פתאום חוזרת להיות עצבנית האווירה המשפחתית נעלמת בבית.
אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי בקשר לזה ואשמח לעזרה.. תודה ❤
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות