להישאר עם החברים שיש לי ולהסתפק במה שיש
היי, אני נער שעוד שבוע וחצי בן 17. אף פעם לא הייתי בן אדם של חבר'ה וכמעט תמיד הייתי ה''לא קשור'' בכיתה, בתנועת הנוער ועוד. באמצע שנה שעברה מצאתי לעצמי חבורה בבית הספר שלי , התחברתי אליהם ונהניתי איתם. אבל השנה רובם מתנהגים כמו ילדים קטנים. אני לא מדבר על שטויות שבני נוער עושים וכל זה , אני מדבר על התנהגות של ילדים בבית ספר יסודי !
אמנם חלק מהם צעירים ממני בשנה-שנתיים ( אני לומד בבית ספר דמוקרטי רב גילאי ככה שכולם מסתובבים עם כולם וכל זה והגיל זה רק מספר) ואני יודע שאי אפשר לצפות מהם שיתנהגו בצורה בוגרת כל כך...אבל באיזשהו שלב כולם חוץ מחבר אחד שלי התחילו להתנהג כמו ילדים קטנים ( לעשות קולות מוזרים, לנהל בקושי שיחות רציניות וכו'...)
וזה מפריע לי , בגיל שלי אני רוצה לגדול , לפרוח, לחיות את חיי , למצוא חברה ולהתנהג כמו איש, ואני לא מצליח לראות את זה קורה בחברתם. שנה שעברה הייתי יכול לעבור לבית ספר אחר שיותר קרוב לבית שלי בהרבה אבל לא עברתי אליו כי מצאתי אותם, את הסביבה הנוחה שלי שחיפשתי הרבה זמן ולא מצאתי , ואם כבר מצאתי אז חשבתי שלא כדאי לעזוב..
ועכשיו, אני מתחרט על זה כי כבר לא נוח לי בסביבה הזו, ואין לי כישורים חברתיים מי יודע מה אז אני לא מצליח או יודע איך להתחבר למקובלים או לילדים מהכיתה שלי שחכמים יותר... רציתי לכתוב את כל מה שמפריע לי בפוסט אחד אבל לא ידעתי איך אז כתבתי רק את זה ( אנסה לכתוב בהמשך) ואני בן אדם די מורכב אז אני לא יודע אם כל כך תבינו את הבעיה.
אז , אני מרגיש די תקוע... מה לעאזאזל לעשות?!
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025