אני אלך ישר ולעניין. אני לא טיפוס מצחיק . שאני מנסה להצחיק או לנסות להיות כזו מצחיקה עם כולם ולהיות חלק.. ולא רק לצחוק מהצד ולהיות פסיבית כזו , זה פשוט לא הולך. אני בתיכון וכולם כבר תפסו אותי כדמות בוגרת מידי, רצינית מידי ושקשה לצחוק איתה או שהיא לא יודעת לזרום ולא להיות תקועה. כולם כבר עם כולם בקבוצות שלהם ואני מנסה להכנס לקבוצות ולהשתייך אבל אני לא מצליחה ואני מוצאת את עצמי לבד לגמרי בהפסקות ובשיעורים . לבד כל הזמן. אמא שלי מונעת ממני כמעט לצאת באמצע שבוע בשעות מאוחרות וגם אם סה קורה ואני יוצאת עם קבוצה מסויימת איכשהו , אני לא שייכת, לא מצחיקה , וכשאנע מנסה להשתייך ולהצחיק כזה (מה שמאוד חשוב בגיל הזה כי רק ככה אתה מתחבר לילדים) אז אני לא מצליחה ואנשים משתתקים ולא נעים להם . יש ילד אחד מצחיק בטירוף שזה בא לו בטבעי וכולם נדבקים אליו והוא מצחיק וכריזמטי כזה . לא ליצן אלא בן אדם כזה שיודע להגיד את הדברים בזמן הנכון , לעניין וגם בהכי קורע שיש והוא גם רציני ורגיש כשצריך ואני מתה להתיידד איתו ואני מנסה וזה לא מצליח כי אני תקועה תקועה תקועה. אוף. או שיש לי יציאות מוזרות רצח ואו שאני חופרת מידי או שתקנית מידי או לא יודעת מה. אני מנסה להפסיק להיות רצינית אבל זה טבוע בי עמוק והניסיונות כושלים. קשה לי בחברה ואני תקועה בימי שישי בבית ומגלה שחברים יצאו בלי להזמין אותי ואני מרגישה חרא. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות