שלום,
אני בן 33 , לומד ,עובד , מסודר , עם תואר.
עם OCD קל ולא מאובחן לגבי ניקיון וטיפוח אישי.
העניין הוא שאני לא מצליח להכיר בחורות .וזה כולל גם להסתדר עם אנשים . גם לא בטוח שאני רוצה בכלל קשר רצניני או חתונה. האמת אולי זה לא תמיד נכון אבל לרוב העניין הוא שאני לא אוהב אנשים יחסית , לא סומך עליהם ולא נותן בהם אמון.כל השקעה שלי באנשים מעולם לא זכה לתשואות או למחמאות או לתוצאה חיובית אלא מפח נפש ותיסכול.וכן אני משקיע וכן איכפת לי.אני יכול לרחם על אנשים ,להזדהות לעיתים יותר מאחרים אבל רובם בלתי נסבלים בעיניי.
עם כל זאת אחרים יכולים לגרום להרבה יותר נזקים מאשר אני בפועל ,כי אני לא מממש את הדחייה הזאת מאנשים ,אבל אני מציב סטנדרטים מאוד גבוהים לעצמי ולאחרים ואם הם לא ככה אני פוסל אותם. זה מתבטא בסטנדרטים של התנהגות. נימוסין, אדיבות.
עברתי דברים בחיים בצבא ובילדות שגרם לי לכך.אני נפגש עם תרפיסטית פעם בשבוע כדי לספר למישהו בכל זאת על מה שעובר עליי אבל בגדול לא רואה סיבה לשתף אחרים בדברים שעוברים עליי.
מי שמכיר אני מזדהה עם שופנהאואר , פסימי, בעל חוש הומור אבל לרוב רואה בשלילי את העולם ולרוב מתברר שאני לא מתבדה.כל פעם אחרי סיטואציות חברתיות אני מבולבל ומרגיש כאילו לא ממש יודע להבין את הרמזים ואת המורכבויות שבתוך התקשורת בין בני האדם.קל וחומר בזוגיות.
אני מאוד רגיש לקרובים שלי ולחבריי המעטים אבל קשה לי לסמוך גם עליהם.אם יהיה לי קשר רציני לא חושב שאוכל לשתף בת זוג שלי בדברים של היום יום. גם שיחות יום יומיות ושיחות סרקמשעממות אותי .
קראתי המון ספרי פסיכולוגיה ועזרה עצמית אבל זה הדברים שאני מתקשה להתחבר אליהם עדיין.
בנוסף גם ביישן וחרדתי במידה כלשהי, אז בכלל לא יוצא לי להכיר אף אחת.
מה אני בא לשאול בעצם, האם ניתן להיות חופשי יותר בסביבת אנשים? להרגיש נעים יותר עם זרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות