שלום, אני עוד כמה ימים בת 18.
מכיתה ז׳ שמתי לב לבחור שבשכבה שלי, אבל מעולם לא חשבתי שיהיה בנינו סיכוי, כי איך לומר? אנחנו ממש לא באותה רמה, ולדעתי גם לא מתאימים אחד לשני.
הוא באמת נראה טוב, לטעמי יכול לדגמן, ככ נחמד לכל אדם, מצחיק, שנון - בקיצור כל מה שבחורה רוצה.
עברו שנים והיום אני בכיתה י״ב. אני בקושי קרובה אליו, רק שלום שלום, מעולם לא באמת דיברנו. אנחנו גם לא באף מגמה ביחד ככה שהריחוק עוד יותר גדול.
בזמן האחרון שמתי לב לעצמי שאני נורא נמשכת אליו ויש לי רצון עז להיות איתו, שישים לב אליי, שאני אהיה חשובה לו, אבל יש לו חברה. וחוץ מזה - ככ מבייש אותי לומר את זה כי גם כשאני אומרת את זה אני צוחקת על עצמי כי זה חסר סיכוי, ואנחנו לא מתאימים.
מה קורה לי? אולי זה הרצון שלי בחבר, שדרך אגב, מעולם לא היה לי? הבטחון העצמי שלי ברצפה, גם אם אני מראה אחרת. איך להיפטר מההרגשה הזאת? מישהו בבקשה יכול לעזור לי כי אני בשוק מעצמי שאני בכלל חושבת עליו.. כל השנים הדחקתי את זה, אז למה עכשיו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות