אני נמצאת בתיכון בכיתה י"ב כרגע
אימי ניפטרה ממש לפני תחילת 2015 לאחר מאבק של 4 שנים בסרטן. אני כטיפוסי לקחתי את זה קשה מבפנים אבל קל לעיני חוץ. קיבלתי את הבשורה על מחלתה בסוף כיתה ז ובעצם מאז ואז כיתה יא כל יום הייתי בןכה ומתחננת לאלוהים שהיא תחלים ושמרתי את הסוד הזה לעצמי עד שיום אחד היא נפטרה תמיד העדפתי את אמא שלי היא הייתה איתי תמיד ואבא שלי הרבה פחות אני בקושי מדברת איתו למרות שהם לעולם לא התגרשו. לאחר שהיא ניפטרה כולם ידעו את זה בשכבה מן הסתם ובאותו זמן הייתי עם חבורה מסוימת של חברות והתחברו עם בנים בשכבה שלנו ואחד מהן ניהיה חבר שלי הוא לא החבר הראשון שלי אבל הוא אהבת חיי והאהבה הראשונה שלי בודעות אני נורא בוגרת גם בצורת הדיבור שלי ובמעשים שלי כל העניין אילץ אותי להתבגר מהר יותר מתמיד אז ככה הוא אותו הגיל איתי ואותה השכבה אנחנו כמעט שנה ביחד אוטוטו העניין הוא כזה שבהתחלה היינו המון ביחד וזה פחת בגלל אמא שלו שאמרה לו שזה מוגזם אבל התגברתי על זה אבל עכשיו יש לי משהו בראש שאני פשוט רוצה כל הזמן להיות איתו לישון איתו הכל אני רוצה שניהיה כמו זוג שנשוי שהוא ילך במהלך היום לאן שהוא רוצה וגם אני לכל אחד יהיה את העניינים שלו ובסוף היום יחזור לאותה המיטה איתי כל פעם שהוא לוקח אותי הבייתה או אנחנו ניפרדים כל אחד לביתו נורא קשה לי ואני לא רוצה ללכת זה גורם לי להיתגעגע בצורה מוגזמת ואני באמת מרגישה בודדה בבית שלי לבד אין לי לא אחים ולא אחיות אני רוב היום לבד בבית חברים יש לנו חברים והכל אבל אין לי חברות אמת באמת וגם אם הייתי רוצה להכיר אי אפשר כי זאת עיר קטנה בדרום שכולם מכירים את כולם אני מבינה שהוא לא התחתן איתי עכשיו אבל זה פשוט מה שאני רוצה וקשה לי כשאני לא יכולה להשיג את זה וזה גורם לי לעצבות תמיד מה לעשות מכאן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות