אני בת 12, אני מאוד מאוד מאוד מבולגנת! אבל לא בגלל שאני עצלנית, אני מאמינה שבמקום להשקיע את כל החיים שלך בלסדר את החדר, לנקות, לטפל, לטפח וכו׳ אפשר לחקור, לשחק, לבלות עם המשפחה! אבל אמא שלי לא חושבת ככה. היא טוענת שהסדר מעל הכל, והיא עסוקה בלסדר ולהציק לי בלסדר את החדר המבולגן שלי. היום זה הגיע לשיא כשהיא כעסה שהכלבה שלי חירבנה לי בחדר ולא פיניתי, היא קראה לאבא שלי והם התחילו עם הטקס השבועי/ חודשי הקבוע:
״איכס, מגעיל״. ״מזעזע״ ״איך את חיה פה?״ ״ זה פשוט מגעיל לחיות איתך״ ״בואו נראה כמה זמן עוד נצליח לסבול אותך״ ״את אוטיסטית, משהו לא בסדר בראש שלך! את מטורפת!״
לפני שתשאלו, לא. אני לא אוטיסטית, אין לי שום בעיה עם אוטיסטים, ואני חושבת שאני באמת אוטיסטית... לא אובחנתי ככזאת, אבל לפעמים אני מרגישה אספרגר, אוטיסטית, אבל ברמת תפקוד גבוהה. לפעמים אני פשוט רוצה לעזוב לפנימייה. שם לא יגידו לי, החדר שלך מגעיל, איכס, דוחה לחיות איתך וכאלה. הם החליטו שלאחותי מגיע שיפוץ בחדר, כי הוא נראה כמו סניף סופר פארם.... אני לא מבינה אנשים שמסדרים את החדר בכזאת אובססיביות!!! היא לא מוכנה שאני אשן איתה אם יש לה חולצה על הרצפה וכמה דפים מקומטים בפח!! אני לא אובססיבית כמוה, אלא בדיוק ההפך! אני אוהבת בלגן... משום מה אני מסתדרת בו יותר טוב... אבל ההורים טוענים שזה בולשיט ושאני סתם עצלנית, אבל זה לא נכון! אני רואה את העולם אחרת!
מה דעתכם? שתפו אותי!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות