מזיעה המון ונמאס לי מזה. נגעלת מעצמי

מילא האף המגעיל שלי. מילא הגוף המוזר שלי. הרגליים העקומות. כל נקודות החן (והרבה) שיש לי בגוף. העור המכוער בפנים. כל הפצעונים שבחיים לא יעברו, גם בפנים, גם בגב, גם בחזה, גם בכתפיים, גם בידיים. מילא זה שאני לא מושלמת. מילא. אף אחד לא מושלם הרי ואני מבינה את זה ואני מקבלת את זה.
אבל למה הגיע לי להיוולד עם גנים רטובים ומסריחים?
ברור לי שלהזיע זה טבעי. ברור לי שכולם מזיעים. וברור לי שזאת הדרך של הגוף לקרר את עצמו ולהוציא ממנו רעלים.
אבל אני מזיעה יותר ממה שהגוף בתכלס זקוק להזיע. פי 20 יותר. וזה מגעיל. אפילו בחורף אני מסריחה כמו פרה. בלי קשר ללחץ, לחום, לקור, להתרגשות, לפעילות גופנית, ללחות, ליובש. אני מזיעה כל הזמן. ברור שבזמני לחץ וחום וכו' אני מזיעה יותר. אבל גם מתחת למזגן על קור בשיא הרוגע שלי, זאת תהיה הפאדיחה של החיים שלי אם בטעות ארים קצת את היד או אזיז אותה אחורה.
למה לא מגיע לי גם ללבוש חולצות אפורות, סגולות וורודות? למה מגיע לי להיות מסריחה ולהרתיע אנשים? למה מגיע לי לשמוע ריכולים או היערות, לראות מבטים נעוצים בבית השחי? למה מגיע לי כל החיים לדאוג שלא אזיז את היד מהמקום בטעות חס וחלילה?
לא רק בבית השחי, אגב. בכל הגוף. הרבה. בבית השחי זה הכי קריטי כי הכי רואים את זה והכי נרתעים מזה.
אני מתקלחת כל יום פעמיים, אני שמה דאודורנט (רק סטיק), אני מחליפה חולצות בבית הספר אחרי שיעור ספורט- עם מגבונים, נייר, דאודורנט והכל. אבל העיגולים המסריחים ממשיכים להופיע בלי הפסקה.
אני יודעת שיש פתרונות. יש קרמים ודאודורנטים מיוחדים עם אלומיניום (לא עזר לי), יש אנדריהול פורטה, יש ניתוחים, יש בוטוקס, מירה דריי...
אבל אני לא רוצה להסתכן תופעות הלוואי, ויותר גרוע- בהזעה מפצה, ובנזק לבריאות.
אני פשוט לא מוכנה לקבל את זה שאני אזיע ואנשים ירתעו ממני כל החיים, שיש מצב שאף אחד לא ימשך אליי ולא ירצה להיות איתי ואשאר לבד, שאני ארגיש בושה כל החיים, וגועל מסריח.

אני יודעת שאין כל כך פיתרון למה שרשמתי, פשוט הייתי צריכה לפרוק, ואשמח לשמוע אם יש לכם משהו בכל זאת להציע לי, לומר לי, לייעץ לי, כל דבר. רק לא שאני אקבל את זה, אני לא אקבל את זה. בדרך כלל לקבל פגמים הופכים את החיים למאושרים יותר, לא במקרה הזה. זה עדיין מגעיל אנשים- אותי, את החברים, מכרים, בנים, ואת כולם, אני אמשיך להרגיש רטובה ומגעילה גם אם הלכתי רק 10 דקות בחוץ ביום קריר ויבש או ביום חם ולחותי, ואני לא אחיה בשלווה עם עצמי. לא אוכל לקבל את זה.
כולי רק תקווה שבעתיד הקרוב תתפתח טכנולוגיה חדשה ששמה קץ להזעת יתר -בכל הגוף- אבל לא פוגעת בבריאות ולא גורמת לזיעה מפצה. אולי בכך שלא מונעת לגמרי מזיעה לצאת אבל שמה קץ לזיעת יתר. הדבר הזה באמת מוריד לי את הביטחון העצמי וזה גורם לי פשוט לשנוא את עצמי. אל תציעו לי לנסות ללכת לפסיכולוג לפתור חרדה חברתית (שיש לי מעט) כי זה נוצר בדיוק מהחוסר הביטחון שלי, והחוסר הביטחון שלי נוצר כתוצאה הזיעה, ולא להיפך. כך שזה לא יפתור לי אותה. במיוחד שזה בגנים, הודות לאמא שלי.
סליחה אם הייתי תקופנית כאן, אבל הייתי חייבת לפרוק ואשמח לשמוע אתכם אם יש לכם משהו לומר לי... תודה רבה רבה רבה למגיבים :) מעריכה את זה מאוד...