אומר לאמא, אחרי הכל.
אז ככה, כל כיתה ו תמיד התנהגתי כמו חולה בראש. תמיד הייתי צועקת וצורחת, מרביצה לבנים ותמיד הייתי מעצבנת את כולם. כל פעם שהייתי עושה מעשה שגוי או טעות איומה, הייתי מרגישה נורא עם עצמי. ממש ככה, שבזמן שאני הייתי למשל צועקת, אומרת משהו, תמיד, אבל תמיד היה לי את הקול הזה בראש שהיה אומר:״״ תפסיקי את זה עכשיו! מה את מפגרת!!? תעצרי את עצמך מייד!!״ ולא הייתי עוצרת, אף פעם. כל החופש הגדול הייתי עסוקה בלעבוד על עצמי, בשביל שלקראת כיתה ז׳, שום דבר כזה לא יקרה. לא סיפרתי לאמא, התביישתי. כי היא תמיד הייתה אומרת לי שאסור לי להתנהג ככה, שאנשים התרחקו ממני. אף פעם לא זילזלתי במילים של אמא, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי. היום אני לומדת בגבעת וושינגטון. פנימייה. אבל שלא תבינו לא נכון, אני הסכמתי והסכמתי מהסיבה של שכשאני אהיה אמא( בעזרת ה׳) אני אדע להסתדר לבד(בת יחידה- תבינו לבד). ושם אני מדברת עם העובדת הסוציאלית על כל העניין, עם הבת שרות ועם המדריכה ועם החברות. כולן יודעות, חוץ מאמא. כבר מאוחר מידי לספר. מידי פעם זרקתי לאמא משפטים שרומזים על המצב שהייתי בו. אבל, כיום, זה משפיע עליי לא טוב, ואני לא מצליחה לשלוט בזה. כל פעם שאני מתחילה לצעוק כמו פעם, לומר דברים מפגרים, אני נזכרת בזה, ופשוט עוצרת את עצמי מלהנות, ולחייך קצת. אפילו אני זוכרת את הפעם האחרונה. התחלנו אני, חברה שלי והבת שרות להשתולל קצת. אבל שלא תבינו אותי לא נכון, אני יודעת להינות, ותמיד מישהו אחד לפחות מחייך בזכותי. אבל מה שעובר לי בראש, לא משנה שום דבר. בקיצור, בזמן כל ההשתוללות שלנו, הקול הזה חזר עליי, ומצאתי את עצמי בסוף יום בוכה וטועה למה אני כזאת מפגרת. אני יודעת שזה לא נכון להשליך כל דבר על המקרה. אבל אפשר לומר, שזו אפילו קצת טראומה בשבילי, לטעות ככה מחדש. איך אני אתמודד עם הזיכרונות האלה נכון?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025