שאלתי מישהו בשכבה שלי שאני עוד יחסית סבירה איתו, איך הבנים חושבים עליי?
הוא ענה לי: "כנראה...מוזרה, מפחידה ואלימה"
והבנתי כשחשבתי על זה שכך גם חלק מהבנות בטח חושבות.
הבנתי שהם חושבים עליי ככה בגלל כיתה ז', אבל בכיתה ח' נרגעתי קצת והשנה בכלל נרגעתי, אני עדיין מתעצבנת פה ושם ואז אני יוצאת אלימה ומפחידה אבל כבר לא כמו אז והדבר הזה נדבק אליי ולא משנה כמה אני מנסה לשנות את ההתנהגות שלי הם מנסים לגרום לי להתעצבן בכוונה ואז מתפלאים למה אני עצבנית כל כך.
מה אני אמורה לעשות?
נדבק אליי משהו שאני בכלל כבר לא זה. אני מנסה להיות רגועה ולהתרחק מהם אבל הם עושים לי בכוונה. אני יודעת שאני נשמעת כמו איזו ילדה בת 7 שמתבכיינת על כל דבר אבל זהו שאני לא מתבכיינת אני מנסה למצוא פתרון בלי שידעו שזאת אני.
אנחנו בשכבה כ200 (+-) תלמידים זאת אומרת ש199 (+-) מהם חושבים שאני כזאתי בלי שהם בעצם מכירים אותי מחוץ לבית ספר, כשאין עליי מורים בכל מקום או להגיע לשיעור בזמן או האם הכנתי שיעורים וכאלו.
(השיר לא באמת קשור)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות