היי.
עברתי תקופות בחיים שלי שבני אדם בני 30+ לא עוברים בחייהם.
בשל התקופות והדברים שעברתי, ממש התבגרתי.
אני נמצאת בחברה בוגרת מאוד. כל החברים והחברות שלי גדולים מימני ואני לא מוצאת בזה דבר פסול.
המשפחה שלי דתיה והחלטתי שהדת היא לא בשבילי.
התחלתי לפתח דעות משלי לגביי דברים. פתאום השקפת העולם שלי השתנתה, דברים שפעם נראו בעיניי כפסולים ולא מוסריים היום נראים כלגיטמיים לגמרי.
נעשתי רגועה הרבה יותר מפעם.
הבעיה מתחילה פה, יש לי בן דוד בן 30, בכל פעם כשאני רק פותחת את הפה הוא שואל אותי אם אני על סמים או משהו. או שאומר שאני יותר מידי בוגרת ושאני צריכה להשתחרר כבר.
אלו שניי דברים שדי פוסלים את עצמם... אז לא הבנתי מה בעצם הוא רוצה מחיי?.
הוא אומר שהפכתי לאנשים האלו שהולכים למסיבות טבע ופתאום נהיים רוחניים.
אני לא יודעת אם הוא צודק. גם אם כן, אני לא מבינה מה זה עניינו וזה ממש מציק כבר.
בקיצור, הוא מדביק אחרים עם הדעות שלו וכולם אומרים לי שהשתנתי לרעה (בלי קשר לזה שיצאתי מהדת).
אני לא מבינה מה פסול בזה שהתבגרתי?, אם התבגרתי.
לא מבינה למה חושבים שאם אני הולכת לרייבים אז בטוח אני לוקחת סמים?, או שזה בגלל שפתאום נהייתי רגועה יותר ושלווה?.
לא מבינה מה הם רוצים מהחיים שלי ואשמח אם מישהו מכאן רואה משהו שאני אולי לא רואה. אולי הם באמת צודקים ואם כן אז במה ולמה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025