כן
זה עוד התחיל כשהייתי קטנה.אמא שלי על כל דבר קטן הייתה מרביצה לי,ככה בערך עד כיתה ה׳ אני חושבת(אני כיתה ט)אחרי שעירבתי את סבתא שלי היא הפסיקה.
מאז היא רק מאיימת שאני לא אצא עם חברות או לא אלך למקומות,לפעמים גם מאיימת לגזור לי את השיער וכל הבולשיט הזה(כשהייתה בגילי סבתא שלי עשתה לה שיער קצוץ)היינו רבות כל הזמן אבל תמיד היינו משלימות והכל.
בזמן האחרון הייתי דווקא סבבה לגמרי,לפי דעתי זה היה הזמן הכי ארוך שהיא לא צעקה עלי או כעסה.אבל לפני שבועיים בערך זה הפסיק.זה מתחיל מכל דבר קטן שהיא צועקת עלי ובהתחלה זה חא הזיז לי כי ידעתי שזה כעס לכמה זמן וזהו.אבל זה התחיל להתגבר וכל יום היינו רבות כל היום.אין לי הרבה חברות בבית ספר,וגם מי שהייתה איתי כל כיתה ז׳ וחצי ח׳ התרחקה ממני בשביל ילדה אחרת.עברתי ימים שלמים בלבכות ובדיכאון שזה חוזר לפעמים גם עכשיו.אני ילדה שמנה ואין לי ביטחון עצמי.אני לא מתאמנת בספורט כי לא נעים לי לשים טייץ או לרוץ.אני בחלי ממן אבל אני לא עושה הליכות או משהו.אני ממציאה כאבים רק כדי שייתנו לי פתור מספורט לפחות עד שאני ארזה טיפה כדי שיהיה לי נוח.ביום ראשון נשארתי בבית.גם אמא שלי,היא ניקתה אותו.
היא פתאום חטפה קריזה והתחילה לצעוק ולקלל אותי ולקרוא לי שמנה ומסריחה,היא התחילה לאיים שאני לא אצא לשום מקום יותר,היא אמרה שאני ילדה מטומטמת ועצלנית ושלא ייצא ממני כלום ושהיא בשוק שיצאה לה ילדה כזאת זבל.שאין לי חברות כי אני דפוקה ומגיע לי,היא אמרה שהיא שונאת אותי והיא כבר לא מסוגלת לראות אותי יותר.אמרה שמבחינתה אני לא הבת שלה יותר..אני כותבת את זה ובוכה..לא מסוגלת כבר.זה אולי נראה לכם מטופש אבל בשבילי זה לא.
כל השבוע לא הפסקנו לריב ופשוט לא הפסקתי לבכות ולהתמרמר על החיים שלי.אני מוצאת את עצמי בוכה בחדר וחושבת רק על איך זה קרה ומה כבר עשיתי.מה לעזאזל אני עושה??עם הכלל!.אני לא מרגישה שאני מסוגלת כבר..אני לא סובלת לצאת צומי אבל זו אולי פעם ראשונה שאני באמת מדברת על הצרות שלי. אני כבר לא יכולה להחזיק כלום בבטן.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025