אמא שלי חולה אמנם לא בסרטן אבל היא חולה ועדיין לא יודעים מזה..היא קמה לפעמים בלילה ונחנקת כי היא לא יכולה לנשום...היא לא מרגישה טוב בכלל..אני לא כבר לא יודעת מה לעשות אני נשברת אני מנסה לעזור לה ומעודדת אותה אבל אני לא יכולה יותר..אני לא יכולה להפסיק לבכות המחשבה הזאת שמשהו יקרה לאמא שלי הורגת אותי מבפנים ..היא הבנאדם הכי קרוב עליי,אני מתה עלייה ,אנחנו כמו חברות ,היא תמיד שם בישבילי ..ומהחשבה הזאת שמשהו יקרה לה...אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמיי,אני לא יכולה לישון כי אני מפחדת שהיא תקום בלילה ושוב פעם תחנק ולא תוכל לנשום,כבר קרה לה פעם שהיא נחנקה,התעלפה והובהלה לבית חולים...אני כלכך מפחדת שזה יקרה עוד פעם,כלכך קשה לי עכשיו ,הדמעות לא מפסיקות לזלוג,אני עושה עכשיו הכל בישבילה,מנקה,מסדרת,מכינה אוכל,עוכת קניות ,מכבסת אני עושה הכח..ואני פשוט מרגישה רגשות אשם שלא עשיתי את זה קודם,שהא עשתה כלכך הרבה למעני וזה המעט שאני יכולה לתת לה ,אני כלכך מפחדת שמשהו יקרה לה..אני מצטערת על כל הפעמים שרבתי איתה ,על כל הפעמים שלא הקשבתי לה,שהיא נאחצה להתמודד איתי ואני התנהגתי מגעיל..אני כלכך אוהבת אותה ואני לא רוצה שיקרה לה משהו..אני לא מפסיקה לבכות..אני כלכך מקווה שהיא תהיה בסדר,אני בוכה כל לילה מרוב דאגה,אני משתדלת להישאר ערה עד הכי מאוחר עם במקרה של מצוקה אני אצליח לעשות משהו ולא אאבד אותה..כלכך קשה לי עכשיו..אני מרגישה כלכך לבד..אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי עם יקרה לה משהו...
מצטערת שחפרתי הייתי חייבת להוציא את זה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות