אני בן 14, והכרתי מישהי בטיול של הנוער העובד שכבר הכרתי מהק"ן אבל רק בשם. גיליתי שהיא פשוט מדהימה, מקסימה, חכמה, מצחיקה ואכפתית ושאנחנו פשוט מתאימים (אני גם סוג של התאהבתי על הדרך אבל היא באמת וואו). כשחזרנו לעיר מגורנו כבר שאלתי אותה אם יש לה דקה, ודווקא כשהיינו לבד והרגע היה באמת מושלם לא הצלחתי להוציא מילים מהפה, אמרתי יפה להתראות והלכתי. אני מרגיש חרא עם עצמי ולא מבין למה לא הצלחתי - ברור שגם אני מאוד מוצא חן בעיניה ואני די בטוח שהייתי מקבל תשובה של כן. אני טס לחו"ל מחרתיים כך שחשבתי להציע לה לצאת מחר אבל עכשיו אני לא אפגוש אותה בשבוע הקרוב. זה מעביר אותי על דעתי ! אני לא מסוגל להפסיק לדמיין תרחישים שבהם היא מוצאת מישהו וכשאני חוזר זה כבר לא יהיה רלוונטי. אני לא מסוגל לדמיין שבוע בלי הצחוק המתנגן שלה והעיניים הירוקות היפות שלה. (וואו אני ממש מאוהב ...) מה לעשות ? להציע לה לצאת כשאני חוזר ? אני פוחד ששוב אני לא אוכל לדבר ואדפוק את מה שנראה הדבר הכי טוב שקרה לי בשנה האחרונה. אשמח לשמוע את דעתכם ואולי גם עצות לאיך לא לגמגם ברגע האמת. (חשוב לציין שלא הייתה חברה עדיין אבל אני לרוב לא מתקשה עם בנות, מצחיק וגם די נראה טוב).
מצטער על התיאור הכה מפורט אבל זה גם פריקה בשבילי כדי שלא אדפוק את הראש בקיר ואכנה את עצמי אדיוט.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025