שלום לכולם,
אני לא מקובלת. דחויה. פשוטו כמשמעו. אני מצטיינת בלימודים, ובגלל שאני טיפה מלאה וממושקפת, יש תמיד לתלמידי הכיתה עילה לצחוק עליי. פעמים רבות זה נמשך להתעללות פיזית. אני נואשת מהמצב הקיים.... לא יכולה יותר. "כלבה", "סתומה", "חנונית", ו"מכוערת", אלה רק חלק מהמילים המבישות שמדביקים עליי מדי יום.
בכל יום, אני חוזרת מבית הספר ופורצת בבכי ממושך וארוך.
אמא שלי מתנדנדת, לא בטוחה, מונה סיבות של "בעד" ו"נגד". היא לא מבינה. לא באמת.
היחידה שמבינה אותי זו הפסיכולוגית שלי. היא ממליצה לי לעבור בית ספר בדחיפות ואף הבטיחה שתעזור לי. אני משתפת אותה בכל פרט חדש בחיי.
מה אתם אומרים? מה הייתם עושים במקומי? אין לי חברים בכלל, ואני מרגישה לבד!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025