ללכת לפנימייה
שלום אני בת 15 ( אנונימית )
ההורים שלי לא רעים זה בטוח אבל הם כל הזמן רבים אני יודעת שזה לא אמור לענין אותי אבל בגלל שאין לי בכלל חברים ואחות אחת אני לא קשורה ממש לאף אחד חוץ מהם אמא שלי נכה ולמרות שהיא עברה ניתוח ושיקום והיא קרגה יחסית בסדר היא כמעט ולא עושה כלום וזה לא שאני באה בטענות אבל עדין היא נשארת כל היום במיטה ומתי שהיא כן עושה משהו זה לצעוק עליי ולשפוט אותי אבא שלי הוא המפרנס היחיד הוא עובד כאמא וכאבא בשבילי הוא גם מבשל לי אוכל דואג לי לדברים מסיעה אותי לכל מקום ויצא איתי לטיולים וגם הוא עובד כל היום ואז מנקה את הבית ( עם הוא לא עייף מדיי ) אבל גם הוא מין עיוור לבעיות שלי אני אומרתי לו אין ספור פעמים שאני כל הזמן בחרדה ובדיכאון ושאני מרגישה לבד כי אין לי אף אחד חוץ מהם אבל הוא מין מתעלם מזה אמא ואבא שלי רבים כל הזמן זה יכול להיות שיצאנו ליום כיף ואני חוזרת ממינו בוכה אנחנו כבר לא יוצאים לחופשות משפחתיות אני פשוט לא מבקשת או מעירה חוץ מזה הם רבים וכשהם מקללים זה את זה אני מגלה קללות חדשות קללות שאני לא יזכיר כאן כי הם יורידו את הפוסט כשאני נזכרת בזה זה גורם לי לבכות ואני כבר חושבת שעדיף שכבר שאף אחד לא יואוהב אותי שאני לא "יסיים כחה "-"כמוהם " אני חשבתי ללכת לפנימיה כדי לברוח " מזה " אבל אני כול כך מפחדת כיהם כל מה שיש לי חוץ מאחותי
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025