אני מלאה. הרבה אנשים אומרים שאני לא אבל בחיים לא האמנתי לזה, למרות שהייתה תקופה שהרגשתי ביטחון עצמי עם מה שאני. עכשיו אני בתהליך הרזיה, אבל תוך השנים שלא הייתי בטוחה בעצמי ההרגשה התאגרה ומאוד ירד לי הביטחון העצמי, כי אפילו רוב החברים שלי התרחקו ממני ואני מבינה אותם, אף אחד לא ירצה חבר עצוב כי זה מכביד עליו. דווקא בכיתה י הרגשתי לא שלמה עם עצמי כי היה לי עומס בלימודים והרגשתי שהתרחקתי מיותר מדי אנשים ושאני סתם מאשימה את עצמי בדברים שאני לא, למרות שאני רואה שאפילו כשאנשים מתקרבים אלי אני נלחצת ומרחיקה. ההורים שלי לא כלכך קרובים אלי הם חושבים שזה שטויות ושזה יעבור אז אני הפסקתי לנסות לבקש מהם עזרה ואני מרגישה שאני לבד בזה.נהייתה לי פאניקה שאשאר לבד תמיד והתחלתי לפחד שלא אמצא בן זוג לא אהיה מאושרת לא יהיו לי חברים אהיה לבד. אני תמיד על סף דמעות בלילה המחשבות פשוט הורגות אותי ואני מרגישה חסרת אונים. מפחדת לדבר עם אנשים על הרגשות שלי כי מפחדת לשמוע משפט כמו "זה רק גיל. הכל בראש שלך" כי זה רק מכביד יותר..
למישהו יש עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025