שלום לכולם,
אני נשואה 10 שנים ויש לנו שתי בנות נהדרות. בעלי הוא אדם טוב לב, חם ,אבא נהדר
ובעל אוהב ואהוב. אך לצערי הרב, יש לו בעייה להחזיק עבודה לזמן רב ולא בגלל עצלנות או פינוק חלילה, אלא בגלל בעיות רגשיות שהיו לו בילדותו ועדיין משפיעות עליו (אימו חוותה דיכאון אחרי לידה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בשנים הראשונות לחייו). מאז שהתחתנו לא הייתה עבודה אחת שהיה בה יותר משנתיים. כך שכל השנים האלה אנו חווים חוסר יציבות תעסוקתית ותקופות רבות של מצוקה כלכלית. אני מגלה המון הבנה וסבלנות משום שאני אוהבת את בעלי ומעריכה אותו כאדם, אך בשנים האחרונות קשה לי לחיות ולהתמודד עם התסכול המתמשך של עוב לא עובד. למזלי יש לי עבודה יציבה והכנסה סבירה, אך הקושי הרגשי מכביד עליי. קשה לי כשאנשים שואלים מתוך סקרנות: מה בעלי עושה ? כי התשובה לרוב היא: הוא כרגע לא עובד הוא מחפש". המשפחה הקרובה כבר לא שואלת אותי בעניין זה כי הם לא רוצים להכאיב לי.
קשה לי במצב הזה וגם לראות אותו במצב של תסכול מתמשך. הוא כבר בן 40 וכידוע, קשה להתקבל לעבודות בגיל הזה.
גם כשהוא עובד זה לרוב עבודות משעממות ומתחת לרמה שלו (הוא בכל זאת למד לתואר הנדסאי, מחשבים, גרפיקה ועוד).
לפני כשנתיים לקיתי בדיכאון ממש וטופלתי בתרופות. יצאתי מזה אבל אני משוכנעת שהסיבה העיקרית לכך היא בעלי והתסכול וההחמצה שאני מרגישה על עצמי: יש לי תואר ראשון שסיימתי בהצלחה, רציתי להמשיך לתואר שני ולעשות עוד דברים, אך המצב תקוע כי לשם כך אני צריכה כסף וכרגע אנחנו חיים מיום ליום.
בזמנים קשים במיוחד אני מתחילה לחשוב על פרידה, כי המצב מבחינתי נעשה בלתי נסבל. אני לא עושה זאת לא כי אני פוחדת להיות לבד אלא בגלל שאני עדיין אוהבת אותו ואני לא רוצה לפגוע בבנות הקטנות שלנו.
תודה מראש על העצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות