אני והוא הכרנו לפני שנה ונהיינו ידידים ממש טובים וביום העצמאות הסתובבנו ביחד וזה וכולם חשבו שאנחנו ביחד ושאלו אותנו כל הזמן ובאותו יום הבנתי שאני אוהבת אותו..
אני אוהבת אותו ברמות שאי אפשר לתאר היא האהבה הראשונה שלי ואף פעם לא היה לי חבר. הוא מכבד אותי, מצחיק אותי, מדבר איתי על הכל ויש לנו כינויים אחד לשנייה..
ושבוע אחרי יום העצמאות הוא ועוד מישהי נהיו חברים וכשהבנתי את זה פשוט התחלתי לבכות כמו שבחיים לא בכיתי.. אני באמת שמחה בשבילו שהוא מאושר אבל אני אוהבת אותו.. בזמן שהייתה לי חברה המשכנו להיפגש ולדבר כרגיל והוא אף פעם לא דיבר איתי עליה ויום אחד נאבדתי והיו אצלו 20 חברים בבית ואז הוא ראה אותי מהמרפסת ירד והביא לי לשתות וליווה אותי עד הבית והשאיר את חברים שלו לבד. הוא כל הזמן יוזם פגישות וכל מיני כאלה ואני לא יודעת מה לחשוב כבר כי אני לא רואה את עצמי עם אף אחד אחר. כל לילה אני בוכה בגלל זה...
לפני שבוע הוא וחברה שלו נפרדו ובאותו יום הייתי שמחה אבל גם עצובה בשבילו כי ידעתי שהוא סובל ופשוט בכיתי כמו סתומה ואז יומיים אחרי זה הם חזרו וזה היה היום הכי מאכזב בחיים שלי.
אנחנו מדברים כרגיל והכל אבל אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו אני לא יכולה יותר ואני יודעת שאני צריכה להיות בוגרת ולהבין שהוא מאושר אבל אני לא יכןלה כי כל דמיון שיש לי לעתיד זה איתו!!! אפילו לא ילדים וחתונה שגם את זה יש לי בראש אבל גם סתם בחורף להץכרבל בשמיכה ולראןץ סרט ביחד... אני לא יודעת מה לעשות כבר כי זאת אהבה ראשונה שלי בחיים לא הייתי במצב כזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025