אני מרגישה שאני מאבדת את זה לחלוטין. בעבר הייתי מוכה על ידי ההורים שלי- הם התקוטטו מילולית ולפעמים פיזית מול עיניי אחד עם השנייה ואיתי. זה הביא אותי לתפיסת עולם די שונה משל שאר הנערים בסביבות גילי. אני לא רוצה לחשוף את עצמי יותר מדיי- אבל כנראה שזה חשוב להוסיף שאני לא מתקשרת עם אף אחד מהם.
כשעליתי לכיתה ז' סבלתי מהצקות מתמשכות בבית הספר. שיתפתי את היועצת ואת המחנכת אבל הם לא באמת עשו משהו שעזר לי. ההפך הגמור: זה הוביל לדברים קיצוניים כמו אבחון פסיכיאטרי- שיש לי תור שני אליו בעוד כמה ימים.
בקצרה, המצב הנפשי שלי די רופף. הפרעות אכילה, בעיות שינה..
יש לי חרדה חברתית, שהופכת אותי לתלותית בחברים שלי כל כך- שכנראה אם הייתי רואה את עצמי מהצד הייתי רוצה להקיא. אם אני לא אדבר עם החברה הכי טובה שלי בשיחת טלפון יום שלם- אני כנראה אלך לישון בוכה.
כל דבר קטן מציק לי. גורם לי לאבד טעם עוד יותר. מה שכן- יש לי תוכניות לעתיד שלי שאני מצפה לו כלכך. אבל בימים פחות טובים אני מרגישה שזה רחוק מדיי לחכות.
אני כבר כל החופש בבית. לא יצאתי פעם אחת מחוץ לבית וכמעט בכלל לא מהחדר.
אני פשוט מבואסת מהחיים, ואני מניחה שרובכם תצחקו בגלל הגיל שלי, אבל אני מתחננת לעצות.
איך לצאת מזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025