אוקי אני לא כלכך יודעת איך לכתוב את זה..
מאז שאני זוכרת את עצמי אני ואמא שלי רבות המון..
פעם (שהייתי ממש קטנה..) היא הייתה החברה היחידה שלי..
היא מעולם לא דאגה להפגין כלפי איזשהי אהבה מסוימת..
גם בתקופות מאד קשות בחיים שלי.. היא אפעם לא באמת עזרה לי רק החמירה בהרבה את המצב..
יחסית לילדה בגילי עברתי הרבה סבל.. בוא נגיד שהדיכאון הרציני הראשון שהיה לי היה בגיל 11..
היא לא עברה חיים קלים.. ויש לה חתיכת אופי.. המון פעמים נפגעתי ממנה עד עמקי נשמתי...
עם השנים למדתי להיפגע פחות.. והתחלתי לפתח יותר חיים משל עצמי ופחות להיות תלויה בה. למדתי גם לענות, מודה אני יכולה להיות חצופה (מזה חצופה אני יכולה להגיד לה טיפשה וכאלה או לרדת עליה.. שזה לא בסדר אני יודעת! אבל מעולם לא קיללתי אותה..אפילו כלבה לא אמרתי לה..) וגם זה ממקום של התגוננות נטו (!) ..
נכון לעכשיו אנחנו רבות באופן יום יומי וכל יום מחדש היא מזכירה לי כמה אני רעה ,כמה אף אחד לא סובל אותי, וכמה טובה היא שהיא סובלת אותי.. בתקופות שלא היו לי חברות היא הייתה פשוט יורדת עלי על זה.. היא תמיד מזכירה לי כמה אני לא יצליח בחיים וששכל, שזה יש לי, לא מספיק.. שאני אטומה רגשית (מה שאני פשוט לא ,אני יכולה להישבע.. לא יודעת איך להגיד את זה אבל יש לי אינטלגנציה ריגשית גבוה..) כל מיני כאלה..
יצא לה גם כמה פעמים"את תצרחי בגיהנום.." ודברים דומים..
כרגע קשה לי מאד לסבול את זה..
היום היא פשוט לא התייחסה אלי.. בעצם כל המשפחה.. היא אפילו לא העירה אותי בבוקר קמתי בחמש.. אחותי אמא שלי ובעלה החליטו שהם יוצאים ואפילו לא אמרו לי.. הם פשוט הלכו בלעדי..
כואב לי.. ואני מיואשת.. כתבתי לה כבר עשרות מכתבים ושום טוב לא יצא מהם..
דיברתי איתה מאות פעמים וזה בפירוש עשה רק רע..
אני בפירוש מיואשת.. גם אין לי אף אדם שאני יכולה לשתף/להתיעץ איתו..
מה אני יכולה לעשות..?
סליחה שזה מבולגן.. רשמתי את זה בזמן אמת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025