כן
שלום כולם (:
עוד חודש אהיה בן 18. סיימתי תיכון, אני הולך להתגייס ליחידה קרבית עוד כמה חודשים. אני בחור חברותי מאוד, מצחיק, אינטליגנט, חייכן ואהוב. יש לי חברים, אחלה משפחה וממש לא רע לי. בחופש הגדול בין כיתה יא ליב חבר שלי התחיל לצאת עם ידידה טובה, לא הרגשתי כלום לגבי הידידה אבל פתאום, מאז, אני מרגיש נורא מוזר שלא חוויתי זוגיות או אהבה. אפילו לא התנשקתי. לאט לאט עוד חברים שלי התחילו לצאת עם בנות (כולם בפעם הראשונה, עד אז ההתעסקות בזה ביננו הייתה מועטה), לחוות זוגיות ואני מרגיש מאחור. פה ושם היו בנןת שהתעניינו בי, גם השנה הייתי במין ״קטע״ עם בחורה מהשכבה- אבל אף פעם זה לא היה הדדי מדי ותמיד החזקתי בגישה שצריך לחכות לבחורה הנכונה. בזמן האחרון (סביבות חצי שנה), אני ממש בדיכאון מהאפשרות שזה אולי פשוט לא יבוא. אני לא תמיד מרגיש מושך חיצונית, הביטחון שלי ירד לשפל ומשום מה אני מרגיש שאם הגעתי לגיל 18 ולא חוויתי זוגיות- אני גם לא אחווה אף פעם. זה ממש דיכאון, חרדה שהתפתחה ממשהו שגם אני מבין שהוא באמת לא חריג מדי וסך הכול בשליטתי. למרות ההבנה הזאת אני מתקשה להשלים עם זה ותמיד מכניס לעצמי לראש שאני אולי בחור נחמד אבל ממש מכוער ובחיים לא אהיה בזוגיות. אני משער שכולם יכתבו לי ש״זה לא יפול מהשמיים״ וכו. זה ברור לי, אני מודע לזה שאני צריך להכיר וליזום.. אבל אני באמת מרגיש שזה מיותר, שאין לי סיכוי ושזה חריג ומוזר. איך משתחררים מזה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025