האם עלי להמשיך ללמוד בטכניון?

אני מניח שאת התשובה אני כבר די יודע, אבל אני רוצה לקבל חיזוק ממכם. מכיוון שיש לי עוד את המועדי ב', אני רוצה להיות בטוח במאת האחוזים שפרישה היא הצעד הנכון.

ב2013 נכנסתי לטכניון ללמוד הנדסה באחת הפקולטות (מעדיף לא לציין איזו כדי לא להיחשף). סמסטר ראשון ציונים נמוכים, אך בשני עלו. בשלישי ציונים נמוכים שוב. לכל אורך הדרך אני מקבל עזרה מסיבית מחונכים, להם שילמתי אלפי שקלים כל סמסטר. בסמסטר ה3 נכשלתי ב3 מועדי א', למדתי כל הקיץ למועדי ב' עם חונכים, ב2 מועדי ב נכשלתי (באחד מהמקצועות אף קיבלתי ציון נמוך יותר ממועד א), ובמקצוע הנותר שיפרתי ב2 נקודות בלבד, מ55 ל57.

בשלב הזה לקחתי סמסטר הפסקה. חתמתי עליו ויצאתי לבדוק האם יש לי בעיות קשב וריכוז. מצאו שאני צריך לקחת ריטלין, בדיקה שמאוחר יותר, כאשר נבדקתי בבדיקה יותר משוכללת, התבררה כשגויה, ולא נזקקתי לשום ריטלין.
האופציה לעזוב את הטכניון נשקלה. אבל בגלל שנמצא שאני צריך ריטלין, החלטתי לקחת סמסטר בדיקה שבו אני לוקח 2 קורסים בלבד, ואם אני נכשל גם בו- לצאת מהטכניון.

הצלחתי באותו סמסטר,למרות שלטענת היועצת לימודים של הפקולטה אין מדובר בהצלחה כי הציונים היו נמוכים- סביב ה60 70. סמסטר הבא לקחתי כבר 4 קורסים. היה מאוד קשה, כשלתי באחד מהם ובשני לא הספקתי להגיש פרויקט בזמן. איפשהו שם גם עשו לי בדיקה חדשה יותר שמצאה שאני לא צריך ריטלין, ואף עשיתיה שוב כדי לאמת. (הריטלין גרם לי לחוסר תיאבון והרגשה לא טובה כאילו אני חולה כל הזמן). גם במקצועות שעברתי הציונים היו 55 ו74.

בסמסטר הבא כבר לקחתי 5 קורסים. מיותר לציין שסטודנטים "רגילים" בפקולטה שהולכים לפי מערכת מומלצת לוקחים 6-7 קורסים בסמסטר ולא נעזרים במורים פרטיים. אני לאורך כל דרכי בטכניון נעזרתי בחונכים, וכאשר בקורסים טיפה מתקדמים יותר היו פחות חונכים , ניגשתי למורים פרטיים, ולא חסכתי על זה. אני מניח שהתשלום למורים פרטיים הוא כמעט כמו התשלומי שכר לימוד, לפחות ב2 הסמסטרים האחרונים. אני לא בטוח, בין 3 ל5 אלף שקל לכל סמסטר.
בכל מקרה בסמסטר זה כבר ממש התחלתי להרגיש שחיקה חזקה. שכחתי לציין, שפעמים רבות הייתי נוסע למורים פרטיים במרכז הארץ, פעם אחת אפילו נסעתי עד באר שבע. במקרה אחר נסעתי יום אחר יום ליישוב באזור המרכז, כלומר מהטכניון למרכז, כדי ללמוד למבחן, בו הוצאתי לבסוף 57.
העובדה שאני נעזר כל הזמן בחונכים ומורים הפריעה לי מאוד, והרגשתי שממש לא כיף ללמוד ככה, ושככה זה לא אמור להיות. כמו כן היה בולט שהעזרה שלהם היא רק לאותו הרגע, והרי ברור שיום למחרת שוב אזדקק לעזרתם. הייתי תלוי בהם.
לא פעם כל הפעילות שלי הייתה לעבור על רשימת מורים פרטיים בלימוד נעים ולחפש מורה פנוי. בשיעור היו שמים לב שאני שואל שאלות מוזרות. הסתכלו עלי מוזר ולעיתים צחקו. את רוב שה"ב הייתי מרפרנס בתקווה לשבת עליהם עם מורה פרטי יותר מאוחר.
התחלתי לפנטז על לימודים קלים יותר. בשעות קבלה של המתרגלים כבר לא היה לי מה לשאול כי הייתי לגמרי אאוט.
כאמור לקחתי 5 קורסים. לקראת מועדי ה-א' התחוור לי שאני לא מבין כמעט כלום ,כמעט בכל הקורסים אותם לקחתי. הייתה מחשבה חזקה להפסיק לימודים, למרות זאת רציתי לנסות את 2 המועדים שברשותי כדי לראות האם אני מצליח. למדתי למועדי כרגיל תחת עזרה מאסיבית של מורים פרטיים.
ל3 קורסים לא ניגשתי כי הרגשתי ממש לא מוכן. ל2 הקורסים שכן ניגשתי ,אחד מהם ניחשתי, בשניהם נכשלתי.
כעת יש לי 5 מועדי ב', שיתקיימו בספטמבר אוקטובר.
אני מאוד עייף מהחיים ומהלימודים האלו, שהיו סבל עבורי, אשר הלך וגבר ככל שהתקדמו הסמסטרים, עד שסמסטר אחרון זה ממש צרב לי שהלימודים הללו זה סיוט עבורי.

הסיכוי שאצליח במועדי ב' הוא כלוש, כיוון שבמבט בגליון הציונים שלי רואים, שגם כאשר יש לי 2-3 מועדי ב' אני לא מצליח לשפר, לא יותר מ2-5 נקודות, וברוב המקרים אני מקבל ציון נמוך יותר. ועכשיו יש לי 5 מועדי ב'.

יש את האופטימיסטים שאומרים שאני עוד יכול להצליח אם אלמד כל הקיץ, אך המציאות מראה אחרת. מה גם שאקרוס תחת למידה ל5 קורסים, לא אבין כלום, אוציא אלפי שקלים על מורים ,ואסבול המון.

שיקול נוסף- ממוצע ציוניי נמוך- 66, כאשר הממוצע שצריך למקצוע שאני לומד הוא 80, אחרת קשה מאוד למצוא עבודה.

אני מרגיש שעזיבת לימודים אלה היא מצד אחד שחרור ענק עבורי מעול המורים הפרטיים ששלטו בחיי, מצד שני כמובן דיכאון כבד על זמן ושנים שהלכו לאיבוד במובן מסוים.