הרבה פעמים כשיש קרובי משפחה קרובים מאוד שמאושפזים אצלי בבית חולים אני בוכה. גם אם זה הדבר הכי לא רציני בעולם. עכשיו אחותי נמצאת בבית חולים מיום שישי בגלל כאבים בצד,ואמרו לה שזו דלקת שתעבור לבד עוד כמה ימים ונותנים לה שם נורופן שעוזר לה. בינתיים אמרו שצריך לחכות למחר שרופא גסטרו יבדוק אותה ואם הכל תקין ואין משהו מיוחד אולי היא תשתחרר... הבעיה שעכשיו אני נורא בלחץ מזה ואני לא מפסיקה לבכות. אפילו שכבר אבחנו מה זה ושאין סיבה לדאוג,אני כל הזמן בחרדות שהיא תישאר איזה 13 ימים שם,אפילו שאמא שלי אומרת לי שמה פתאום שהיא תישאר זמן כזה בבית חולים,שזה רק עניין של כמה ימים וכל זה... ביום אני עסוקה בדברים אחרים אז אני די מצליחה להשכיח את העניין מהראש שלי,אבל בערב אני מתחילה עם ''הדיכאון'' מה שנקרא. אני בקושי אוכלת,אני בוכה הרבה ואין לי אנרגיות לעשות דברים... כל פעם שאחותי מתקשרת אליי או אמא שלי אני עוצרת את עצמי מלבכות כדי לא לגרום לאחותי להיות עצובה... מה עושים? מה הייתם חושבים על ילדה כמוני?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות