אין לי שום עניין בלעשות פעולות רגילות שעושים ביום יום אני אוכלת בקושי פעמיים ביום ישנה רק כי צריך ומדברת רק כי צריך לפעמים אני מוצאת את עצמי בשעות הצהריים פשוט שוכבת על הספה ולא עושה כלום עד שאני הולכת לישון לא סיימתי את העבודות שנתנו לי לחופש ועוד יומיים מתחיל בית ספר אבל פשוט לא אכפת לי קורה לי הרבה פעמים שאני במצב רוח רע אז אני פשוט עצובה ומדוכדכת ותמיד אחרי כמה שעות אני שמחה ומרוצה מהחיים אבל כבר שלוש ימים שאני עצובה ולא אכפת לי מכלום אני מרגישה שלא בא לי ללכת לבית ספר ויותר מזה שאין לי כוח נפשי ופיזי ללכת לבית ספר יש לי די הרבה חברים וחברה אחת הכי טובה אבל בכל זאת אני מרגישה שאין עם מי לדבר כולם ממש מתלהבים מהכל ותמיד מנסים לעשות את הכל בצורה הטובה ביותר אבל לי פשוט לא אכפת מכלום פעם תמיד רציתי להיות מצטיינת בלימודים ועכשיו אני חושבת שאין טעם פעם מאוד רציתי לדגמן והיה לי אכפת מאיך שאני נראית עכשיו אני לובשת כל יום טרנינג וחולצה אנשים לא מבינים מה עובר עליי אף פעם לא הייתי שיא האופטימיות או רעשנית אבל גם לא עצובה כמו עכשיו בשנה שעברה היה ילד אחד שבאמת הצליח להחזיק אותי על הרגליים והראה לי כמה טוב יש בעולם הזה הוא גרם לי לרצות לשפר את אורח החיים שלי הוא היה הכל בשבילי ואפילו לא ידע את זה אבל השנה הוא עובר בית ספר כל פעם כשאני נזכרת בו יש לי דמעות בעיניים
אז איך בעצם אני יכולה להתחזק נפשית?
ואני לא חושבת שיש טעם להציע לעשות ספורט לנגן ודברים כאלה כי כבר ניסיתי ואני פשוט לא רואה בזה טעם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות