נמאס לי,נמאס לי להיות תקועה בעיר שלי כשכל מי שאני מכירה יוצאות מחוץ לעיר,במרכז בצפון.
אני בת יחידה והיא אמא חד הורית,אבל בחייאת נמאסלי כבר.
אני מרגישה שאני מבזבזת את כל השנים שלי בזמן שרוב החברים שליעושים דברים כיפיים.
חבר שלי ואני בערים רחוקות זו מזו באיזה 50 דק,תמיד הייתי משקרת לאמא שלי שאני הולכת לחברה כי היא לא מסכימה לי לצאת מהעיר.
אני מבינה שהיא דואגת מאוד כלפיי.
אבל רציתי להיות אמיתית איתה סוףסוף ולהגיד לה שאני רוצה להפגש איתו והיא אומרת לי "לא!את קטנה!לא את לא הולכת לשום מקום בנים צריכים לרדוף אחרייך למה את רודפת אחריהם?!"אמרתי לה שזה לא הולך ככה כיום שאני גם צריכה לפעמים לבוא אליו והוא אליי.
אני י"א ועכשיו מתחילה השנה ובנתיים אני לא עד כדי כך עסוקה אז רציתי לנצל את הזמן שלי איתו כי אני יודעת שאני אכנס חזק ללמידה השנה.
היא בקושי נותנת לישון אצל חברות ואם לגבר זה-"לא זה לא מכבד שילדה תישן אצל מישהו מה זה !?!"
אני מבזבזת את השנים שלי,היא הורסת אותי,נמאס לי להרגיש רע כבר,לא יהיה לי זמן להפגש עם חברים ובמיוחד עם מישהו שאני אוהבת ושכיף לי.
היא לוקחת את החיים יותר מדי בדאגה ולא באיזי,מה הבעיה שאתקשר כשאהיה בדרך,אגיע,אחזור?מה כואב לך שאני נהנת?
אני נערה אני צריכה לבלות,לחיות,לעשות דברים .
כל המצב הזה גורם לי לרצות לבכות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025