לפעמים בזוגיות ״אהבה זה לא מספיק״ ובכל זאת נפרדים, איך ממשיכים?

בגיל 17 חוויתי אהבה ראשונה, הייתי איתה שנתיים והיא הייתה רעה מכל הבחינות (ניצלה אותי, בגדה בי וכו׳) לאחר שנה של דכאון הגיעה זאת שאספר עליה:

היא כבשה אותי מהרגע הראשון, כל כך יפה, עדינה, חכמה ועוד. פתאום לראות את ההבדל העצום בין האהבה הראשונה אליה עוד יותר חיזק כמה שאני בזוגיות מדהימה עם אישה מושלמת.

השנה הראשונה הייתה וואו ואז קרה הדבר שבדיעבד הרס אותנו- נסענו יחד לצפון לעשות מועדפת וכן גרנו ביחד כמעט חצי שנה שם (עד שסיימנו לעבוד שם).
פתאום בזמן הזה שם התחלנו לריב (לפני לא היינו רבים בכלל) ופתאום התגלו המון פערים- לי מפריע שהיא מעשנת (פשוט שם כולם מעשנים ופתאום התדירות עלתה) וצצו בעיות דת (היא בזה לכל מה שקשור לדת ואני חילוני שכן שומר כיפור, כשר בפסח, לא מדליק אש בשבת) שגרמו לנו לחשוב על העתיד ביחד, לה הפריע שאני המון פעמים כשמפריע לי משהו קשה לי לדבר (זה נובע מפגיעה מהאקסית הקודמת והיא יודעת) ובקיצור המון המון המון פערים.

עברנו עוד שנה יחד, שנתיים של ביחד. שהשנה השניה מלאת ריבים (אך עם זאת המון המון רגעי אושר וצחוק) ובחודשים האחרונים היה המון מתח אבל פחדנו להודות באמת. השיא היה בחגיגות השנתיים שלנו- חגגנו באוהל בכנרת, היה מושלם. בלילה רציתי סקס והיא דחתה אותי בגסות והלכה לישון (עוד משהו שמפריע לי- היא בקושי נתנה לי..) יצאתי מהאוהל ופשוט בכיתי ואמרתי לעצמי בלב שאני מת להפרד ממנה ובכיתי בלי הפסקה ולא הבנתי מה יש לי. גם אחרי הבכי הדחקתי ולא סיפרתי לאף אחד מה קרה לי.

השיא היה לפני חודש, טסתי לחו״ל ובדיוק לפני שוב רבנו, פתאום שאני שם היא אומרת לי בטלפון שהיא רוצה להפרד. כל הימים שם עברו כמו סיוט כי חיכיתי לחזור התחננתי לשיחה ושתתן לי להיות צד משפיע בהחלטה, היא אמרה שהיא לא הגיעה להחלטה.

חזרתי ולא כך היה, היא הייתה קרה ומגעילה וכנראה כבר נשבר לה, אני בכיתי והתחננתי ולא יודע איך היא פשוט האשימה אותי בהכל (ברור שגם לי יש צד אבל מה איתה?), היא רק רצתה לנסוע הביתה ולסיים עם זה כבר ואמרה המון דבריפ שפגעו בי בשיחה והשליכה עלי את הכל.

עבר חודש מאז, אנחנו לא מדברים מאז היום שנפרדנו, עוד חודש אני הולך לראות אותה כל יום בלימודים (מתחילים ללמוד באותו מקום). זה ברור לי שממה שכתבתי פה נשמע שהקשר שלנו מזעזע, אך את כל הדברים המדהימים לא ציינתי...

השאלה שלי אליכם היא כזאת, אני רואה פה המון אנשים (אמיצים בעיניי) שמחליטים להפרד למרות כל האהבה הגדולה שיש בקשר, איך אפשר פשוט לוותר? אני מבין שהיא כבר נפרדה ממני ולא מעוניינת בי, אבל למה אני עוד שם? למה אני נאחז בדברים הטובים (השנה הראשונה של הקשר)? קשה לי לתפקד ואני מרגיש כל כך דפוק, איך משנים את התפיסה בראש??

עוד שאלה, האגו שלי כל כך פגוע, מאיך שבכיתי לה שם והתחננתי שנלחם והיא הייתה קרה ומרוחקת. אני מרגיש שאני מתבייש בעצמי ולא יודע איך להסתכל לה בעיניים כשאתקל בה בלימודים.

אני במצב מאוד רגיש ופגיע אז בבקשה תהיו עדינים בתגובות..