שלום לכולם!
אני ט' (שם בדוי), בת 12 ורציתי לשתף אתכם באנונימיות את ההרגשות שלי בשנה וקצת האחרונה. לפני שנה בערך, באוגוסט 2015 גילו לאמא שלי סרטן בכבד ולאחר מכן זה התפשט למעיים. אמא שלי כבר עברה כימיהתרפיה הרבה זמן, ועד שסוף סוף היא הפסיקה אז עשו לה את הניתוח הגדול הראשון והוציאו לה את הפוליפ בכבד/במעיים (לא זוכרת מה היה ראשון). אחרי לא מעט זמן עשו לה את הניתוח הגדול השני שלמזלנו היה פחות קשה מהראשון, והוציאו לה את הסרטן גם במעיים. מאז היא הולכת עם סטומה וכ'ו וכ'ו. בסוף החופש הגדול מצאו לה גרורה גם בריאות. איך שגילו את זה היא התחילה ללכת לכימיהתרפיה שוב כשהגוף שלה עדיין לא עיכל את התקופה של הכימיהתרפיה הראשונה והגוף שלה התחלש לגמרי, פשוט לגמרי. בזמן האחרון היא עצבנית יותר כתוצאה מהכימיה ופורצת בהיסטריות על כל דבר קטן. קצת אחרי שגילו לה את הסרטן בריאות מצאתי אותה מעשנת במרפסת אחרי שהבטיחה לי שלא תעשה זאת עוד. כמובן שהכרחתי אותה לזרוק את הסיגריה וכ'ו וסיפרתי את זה לאבא שלי ללא ידיעתה, אבל אני כבר לא סומכת עליה שהיא הפסיקה לעשן. בזמן שאני בבית ספר אני לא יכולה לדעת אם היא לוקחת סיגריה ומעשנת בזמן שאף אחד לא רואה ומצאתי אצלה מצית בתיק. כמובן שאחרי שלוקחים סיגריה כלשהי אי אפשר להפסיק, אבל במצב הנוכחי שלה עכשיו היא פשוט *חייבת* להפסיק עם העישון. ביקשתי מאבא שלי שלא יספר לה שסיפרתי לו על העישון של אמא שלי ומאז הסיגריה הזאת לא מצאתי אותה יותר מעשנת. פעלתי נכון בכך שסיפרתי לו? אני נורא דואגת לאמא שלי ואני באמת רוצה שהיא לא תעשן יותר...
נ.ב: הבטחתי לאמא שלי שאני לא אספר לו ואני די הפרתי את ההבטחה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות